מעשה מבייניש

מעשה מבחור ישיבה ציוני שקורין אותו בייני"ש. והיה אותו בייניש ממית עצמו באהלה של תורה בוקר וערב ולא פסיק פיהו מגירסיה. כיוון שהגיע לגיל עשרים ולא נשא אישה היה גופו נעשה חידודין חידודין והייתה נפשו משתוקקת כדרך הבחורים הצעירים שלא נשאו אישה ולא ידע מה יעשה. ומחמת שגדל אותו הבייני"ש הנ"ל באותם הכפרים שקורין אותם התנחלויות, שלא היו פוגשים בם הנערים את הנערות ומעולם לא ידע שיחה עם אישה ולא הכיר צורתה, היה הוא בשברון לב גדול היה רק לומד ונעצב לומד ונעצב כך היה כל הימים. רק פעם אחת בתוך לימודו נזכר הבייני"ש הנ"ל בריבה אחת ששח איתה פעם אחת כשהיה נער, וכבר נצטער על כך מאוד ושכח ורק מחמת שברון הלב הנ"ל נזכר בה והשתוקק אליה מאוד, ותוך כך הצטער שנזכר בריבה הנ"ל ותוך כך היה משתוקק, וכך היה בלימודו כל הימים רק משתוקק ומצטער וחוזר ומשתוקק מאותה הריבה הנ"ל. ומחמת רוב השקיקה והצער כנ"ל נתמעט הבייניי"ש הנ"ל בלימודו והיה פוחת והולך כמה שקורין אותו משבר, והיו מכירין בו חביריו והיו אומרים לו שמא הגעת לגיל והיו מציעין לו נשים מנשים שונות והיו רוצין אותו שילך לפגישה בבית קפה שקורין אותה דיי"ט ולא הייתה נחה נפשו ולא הסכים רק השתוקק אל אותה הריבה הראשונה הנ"ל, והיו דוחקין בו והיה מתרץ להם כמו "חשקה נפשי בתורה" והיו חביריו מאמינים בו ושקר היה.

רק אותו חבר שהיו קורין אותו חביריו צול"ר, שלא האמין לאותו השקר הנ"ל והיה דוחק בו שיצא לאותה הפגישה כנ"ל ואמר לו נסה פעם אחת ולא תתאכזב, ומתוך שהיה אותו הצול"ר מפציר בו ודוחק בו הסכים לצאת לפגישה הנ"ל ויצא את הישיבה ומחמת שהיה בשברון לב מאותה הריבה כנ"ל כשישב בבית הקפה עם אותה הריבה שהציע לו הצול"ר  כנ"ל לא היה יודע מה לומר רק היה חושב ומשתוקק אל אותה הריבה הראשונה הנ"ל וניסה לפתוח בדברים וניסתה לפתוח בדברים ולא עלה בידם רק היו יושבים ושותקים עד שקמה הריבה הנ"ל ואמרה לו זה לא אתה זה אני והלכה לה. והיה הבייני"ש הנ"ל בשברון לב גדול יותר מאותו שברון הלב שהיה לו מהשקיקה לאותה הריבה הראשונה הנ"ל שעכשיו גם פגע באותה הריבה השניה כנ"ל והתחיל היה חוזר לישיבה בעצבות גדולה.

והלך למקום שמרימים שם את האצבע ועוצרת המכונית שקורין אותה טרמפיאד"ה ופעמים שמחכים שם הרבה ופעמים מעט, והיה אותו הבייני"ש הנ"ל מחכה הרבה בעצבות גדולה, ותוך כך היה זועק אל ה' יתברך, לא בקול רם אלא בקול דממה דקה על שתי הריבות הנ"ל ועל החיכיון הנ"ל. ותוך שהיה זועק בדממה דקה הגיעה לשם אותה ריבה הנ"ל שהיה משתוקק אליה כל הימים ולא היה מאמין כאותם בני אדם שחושבים שהם בחלום ונסתכל ועצם עיניו ושוב נסתכל וידע שאין הוא בחלום. והייתה אותה הריבה הנ"ל מחייכת אליו ושואלת אותו דברים כדרך שבני אדם שואלים בטרמפיאד"ה, שקורין אותם סמו"ל טו"ק כמו מה מעשיך ואיפה אתה היום ולאן אתה צריך. והיה עונה לה והיו משיחין ושאל אותה שאלות והייתה עונה לו ואמרה שהולכת ללמוד תורה, שבאותן המדינות היו מקומות שהיו הנשים הולכות ולומדות בהן תורה כמו גברים, שקורין אותם מדרשה, והייתה הריבה הולכת לאחת המדרשות הנ"ל, ומתוך ששמע כך שהייתה אוהבת תורה כמוהו רק התגברה השתוקקותו על השתוקקותו הראשונה הנ"ל וכבר היה מדמה בלבו איך יתחבר אל הריבה הנ"ל ויהיו מדברים בתורה ויהיו שמחים זה בזה כדרך האוהבים, ותוך שהיו מדברים הגיע אותה המכונית שקורין אותה טרמ"פ ועלתה בה אותה הריבה הנ"ל והיה מנופף לה לשלום רק היה שמח ועצוב, שמח שפגש בריבה הנ"ל ושוחחו יחד והיו מחייכים זה לזה, ועצוב שעזבה ולא ידע איך יפגוש בה שוב, אבל רק היה בטוח בה' יתברך שיעזור לו. וכשחזר לישיבתו הכירו בו חביריו שהוא שמח, שסיפר להם הצול"ר הנ"ל שהציע לו את הריבה הנ"ל וחשבו שהוא מחמת אותה הריבה שהציע הצולר כנ"ל.

והיה שב על תלמודו בשמחה גדולה וגילה כמה קל היה מה שחשב שהוא קשה באמת, ואמר עכשיו אלמד מסכת אחרת שאולי היא הקשה באמת, ולמד אותה המסכת הקשה באמת הנ"ל וגם הייתה קל, והיה רק כך יושב ולומד והיה לומד מסכת ואחר כך עוד מסכת שחשב אותן שהן קשות והיו קלות, והבין שהוא מחמת הריבה הנ"ל, ותוך כך שנזכר בה נתעצב ליבו ולא היה מצליח לקרוא צורת האותיות כלום רק היה כמה אליה. ותוך כך היה משתוקק מאוד להיפגש איתה, וחשב מה יעשה, ונזכר באותו הדבר שהיו שם מצויים כל האנשים מכל המדינות רק לא במציאות ממש אלא דרך האתרים שקורין אותו פייסבו"ק, והיה נכנס בסדר לימודו אל הפייסבו"ק הנ"ל והיה מחפש אחר שמה ולא פסק עד שמצא גם שהיו רבות כשמה.