התחלנו

עורו עורו יושבי חלד!

הקיצו ורננו שוכני עפר!

הגשר – הוא כאן! ואתם תחתיו.

ובאמת, אין זמן טוב יותר מיום חמישי בערב לפתוח בלוג. השבוע מאחורינו, מחר שבת, ובינתיים אפשר להתרווח מול המסך עם כוס קפה טובה ועוגיה תוצרת בית (ואני לא מקבל תמלוגים מערגליות על הפסקה הזו).

ויותר באמת. כששאל אותי חבר מה נושא הבלוג עניתי לו שמדובר בהרהורים שלי. אבל הוא התעקש – אתה חושב שההרהורים שלך מיוחדים?

אז התשובה הייתה לא. כי הם באמת לא. כי מה זה מיוחדים? התיאור "מיוחדים" נשמע לי לקוח מאיזו סקאלה תועלתנית של משעמם-מיוחד. מה שמשעמם נתרום לילדים בסיכון ומה שמיוחד נקנה בזארה ונשים על הראש.

אבל ברור שהם כן מיוחדים. כי הם שלי. אבל זה לא מקנה להם עדיפות. זה לא מעמד חברתי. אני לא מוכר לכם אותם. לא דורש מכם כסף. אני רק מקווה שהם אכן יעניינו אתכם ואותי, שהם יעוררו איזה משהו שאפשר לדבר עליו, שיוסיפו קצת אור נעים בעולם. הלוואי.

***************

אבל פטור בלי כלום אי אפשר. ערכתי פעם כתב עת שהיה לו נוהג מגונה לתת הסבר לעמוד השער שלו, הסבר עמוס בתיאורים ססגוניים עטורי שירה מודרנית וציטטות פילוסופיות. לא אהבתי את הרעיון הזה. זה הרגיש לי כמו מעשה של התעסקות יתר בעצמי, לתת חשיבות מרובה לתמונה המתוחכמת שבכריכה ולתלות עליה תלי תלים של דרשות. כולה תמונת שער. תשאירו אותה כמו שהיא. שותקת ועומדת. כל המלל רק מדגיש את הריקנות.

לכן לא תהיה כאן התעסקות בשם. איך אמר בן דוד שלי בברית של ילדו – בחרתי בשם בעיקר כי הוא יפה. גילוי לב נדיר ונפלא. הוורטים, גם אלה היפים, הם רק דיבורים שלאחר הבחירה.

בשפה אחרת אומר ר' צדוק הכהן: לפעמים הרצון מושך אחריו את המחשבה, ולפעמים המחשבה מולידה רצון.

ומכאן אני מכריז, אחרי שגיליתי שאני יותר מדי מוחק ופחות מדי כותב: לא מתעסק יותר בשאלה אם אני אמתי או לא, אם אני עף על עצמי או לא, מפסיק לתת חשיבות יתר לכל קוצו של יוד. אני מאמין שמחשבות הביקורת האלה טובות בעיקרן, אבל כשלוקחים אותן ברצינות, ואני תמיד מעוניין לקחת דברים ברצינות, הן הופכות להרסניות. אז מעכשיו נותן להרהורים לזרום אל המקלדת. ומקווה שתסלחו לי על כל המגרעות העלולות. ומקווה שאסלח גם לעצמי. נסו גם אתם.

ואם ארחיב קצת בעניין, אני רוצה לדבר קצת על אביתר בנאי. לעניות דעתי זאת הייתה הטעות שלו בקליפ של השיר "פרגולה". אני לא מדבר על האיכות המוזיקלית. אלא על התוכן. כבר בשיר "מחיאות כפיים" אביתר כותב על ההתמודדות שלו עם חיי הבמה, ועל הנחש, הלא הוא היצר הרע/האגו/הגאווה, העומד בפינה. ברור שזה נושא שמעסיק אותו. לטובת מי שלא ראה, ב"פרגולה" הוא פשוט מראה מעין 'יום בחייו של אביתר בנאי', המשפחה של אביתר בנאי, אשתו של אביתר בנאי, אביתר בנאי מתפלל מנחה אביתר בנאי בהופעה וכו' וכו'. אני חושב שכך הוא ניסה להרוג את הנחש, להגיד להם: אין שני אביתר בנאי. כולי אחד שלם, גם זה שלומד רמב"ם וגם זה שצועק "אמן תישארי לבד לנצח" בהופעות.

אבל אני חושב שמה שקרה שהוא יצר עוד אימוג'י של עצמו. זה בדיוק מה שאנשים רצו – לראות את המשפחה של אביתר בנאי! לראות את אשתו! ואני חושב שגם אני עצמי רציתי בזה. ועל כן הקליפ משרת את המטרה ההפוכה. אתם מוזמנים כמובן לחלוק עלי בתגובות.

להרפות. פשוט להרפות. ולשמוח. אפשר גם לאכול ערגליות אם רוצים.

 

 

10 תגובות בנושא “התחלנו”

  1. אם כבר פרגולה, אז המשפט הכי חזק שם הוא "תפקיד בתרבות בישראל" להסתלבט על עצמו ועל כל המזרוחניקים שלא מסוגלים להגיד "אני זמר כי אני רוצה להיות זמר ואין לי הסבר אידיאולוגי מפוצץ בשביל זה"

    אהבתי

  2. איזה כיף!
    רעיון יפה לא להסביר את השם. יש עניין של באמת של כמה מילים לא פוגשים ממשי, רק מנסים לתאר אותו לשווא, ויש משהו בלתת למילה להיות ללא משמעות ברורה, להיות גם קצת ממשי- אני ככה כי אני ככה.

    כמובן ששמח לראות את זה קורה ומחכה לבאות. כמה הקלה בללדת, לא ככה? 🙂

    אהבתי

  3. בכללי אני חושב שיש לדתיים קטע מוזר עם אביתר בנאי. לפי דעתי אנחנו אוהבים ללכת להופעות שלו ולצעוק "אמן תשארי לבד לנצח" כדי להקניט אותו להזכיר לו שבסוף הדתיים נצחו. חשבת אבייתר שתוכל להיות רגיש וכנה וחילוני ותראה לאיפה הגעת בסוף, פרגולה למעלה פרגולה למטה.

    Liked by 1 person

  4. אתה כבר יודע שמאוד נהנתי – אבל חשוב לי לציין את זה בפרהסיה.

    תיזהר לא להפוך לאמוג׳י של עצמך! זאת לא בעיה שרק שייכת לאנשים מפורסמים.. נראה לי שהרגע שבן אדם מנסה ליצר משהו מהרגשות והחוויות שלו, הוא הופך את עצמו למשהו מלאכותי ומעובד יותר. והסכנה הזאת כפולה כשהוא כותב על אנשים אחרים (שאיך הוא בלב טוב יכול לעשות את זה להם בכלל?)

    תשמע, אמנים לא פטורים משאלות אתיות..!

    אהבתי

  5. לא הצלחתי להבין מה אתה מנסה לומר על הקליפ הפרגולאי.. (והבלוג התחיל בלשמח אותי אז כבר תודה..)

    אהבתי

  6. מזל טוב עודד! כיף גדול.
    ההבחנה על אביתר בנאי מדויקת. זה כמו רב שאומר לתלמידים שלו שהוא לא מושלם ומה שהם חושבים זה: 'הוא גם מושלם וגם עניו!'.
    השאלה שלי היא האם אפשר לצאת מהפלונטר, או יותר מדויק – האם אנחנו כמכונני הפרדוקס יכולים לצאת בעצמנו וכך להוציא אותו מהפלונטר?
    לגבי הדורש השער – אני חושב שדווקא הדרשה לא האה להצביע ולומר זה מה שזנ, אלא היא מסתכלת על זה כמשהו פתוח שניתן לדרישה ופרשנות. ואגב, ניתן להסתכל על מה שעשית ולהגיד שזה גם סוג של דרשה על השער;)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s