פייסבוק ומחשבות נוספות

רבים מידידי הטובים שואלים אותי: עודד, סחטיין על הבלוג, אבל למה אתה פשוט לא כותב בפייסבוק. אני חושב שאין טוב אלא מלפרוט את תגובתי המלומדת כאן לפניכם.  כשאהיה זקן אענה באנחה – זה לא בשבילי הדברים האלה, וכשאהיה אידיאליסט – אני לא מאמין בכלי הזה. אבל אין מנוס מלהודות שיש עוד סומק בלחיי וקמצוץ של אמונה בלבי.

וכאן, כמו בדרך כלל, אנחנו מגיעים לעניין קטן שמוביל אותי לעניין גדול שאני מתחבט בו זה זמן. ראשית כל, כמובטח, תשובתי, אמנם ציורית אבל לא מלומדת. בעיני, לכתוב בפייסבוק  זה כמו לפתוח סדנת גמילה/כתיבה/שיתוף באמצע שוק מחנה יהודה.  או כמו לדבר בטעות במיקרופון מול 300 איש. בלוג, לעומת זאת, הוא הקליניקה שלי,  הממלכה הקטנה שלי, דירה שקטה בקצה העיר, עם שטיח וספות ומזגן חזק שלא משמיע צליל.

**********************************************************************

העניין הגדול שחשבתי עליו, שהוא קצת קשור וקצת לא, כדרכן של מחשבות, הוא עצם ההתחשבות בשיקולים האלה. כל הדיבורים האלה על אופי של מרחב. יש אנשים, גם הם מידידי הטובים ביותר, שזה נורא ברור להם – הם נכנסים לחדר וישר בוחנים את ההתאמה בין הצבע של הקירות לספה, את עוצמת האור במנורה ואת התמונה מאת סבתא חנה ז"ל על הקיר ואחרי כמה דקות ממליצים עליך לתכנית ההיא בטלוויזיה של עיצוב הבית מחדש. ולא רק העיצוב הטכני. הם מרגישים את זה, כמו איזה חוש שישי. את יחסי הכוחות של המרחב, את התחושות ואת האווירה שהוא יוצר.

עכשיו, זה לא שאני לא מרגיש את זה. כנראה שלא ברמות שלהם, אבל עדיין מרגיש. אלא שיש איזו עמדה בסיסית בתוכי שרוצה לשים פס על כל זה. שמסתכלת בבוז על אלה שבוחנים את הספר על פי הכריכה. שמאמינה שהאמת, או הטוב, או כל מה שאני מחפש, הוא שם, איפה שיהיה, וזה יהיה כישלון לבחון את האדם על פי מצב השיניים, את השיעור על פי המחיר או את בית המדרש על פי גובה התקרה. וגם כשאני פותח בלוג יפה עם כתב לבן על סגול חציל ומספר לכם על בסטות במחנה יהודה אני חושב לעצמי – למה אתה לא מסוגל להקשיב לבסטיונר במחנה יהודה. מוזנח כזה עם זקן מדובלל וקול מעצבן,  מי יודע אם ירמיהו הנביא לא היה נראה ככה בדיוק, צועק בין החבר'ה שיושבים על חומוס להכרזות של בננה בעשר. אפשר, אם רוצים, להסתכל על כך באופן אחר – הרוח שלא מוכנה להיכנע לחומר, לא מוכנה להיכנע לעטיפה הצבעונית. כי אולי אם אעשה זאת אחמיץ את ההזדמנות, בשניה של בהייה בנוף אאבד את הפניה הנכונה בשביל. אבל מעל כל זאת אגיד לכם את האמת הכואבת – כאשר אצטרך לבחור קבוצה באיזשהו כנס של לימוד, כנראה, ואולי בלי לשים לב, אלך לזאת עם המנחה היפה יותר, על אף שלימדנו ר' יהושע שיין נשמר טוב יותר בכלי חרס.

ובסופו של דבר, אני יודע שאלו שתי תנועות שלא הייתי רוצה לוותר על אף אחת מהן. קודם כל כי הן קיימות בי. ושנית כי אני מרגיש מחובר אליהן. אני אוהב ומעריך את היופי ואת האסתטיקה והסדר ואת כל העושר והאושר שטמונים בהן, ואני גם אוהב ומעריך דיבורים של אמת. ומבחינתי זה סוג של אתגר. להקשיב בקשב פנימי אל הלב, לחשוב בצורה טהורה על הדברים, לא לזלזל באף צד. אני לא מדבר על המילה הלעוסה והמאוסה הלא היא 'איזון', המסקנה העגומה של כל ויכוח. מה שאני רוצה, הוא לא לאפשר לסתירה הזאת לקרות, אלא לדעת לחוש את היופי או את הכיעור ובו זמנית להאזין למילים לאותיות ולרגשות. להיות רגוע במחשבה שאם צפוף או חם לי בבית הכנסת אני באמת לא אצליח להתפלל, וזה בסדר גמור, ובד בבד לזכור שתפילה היא גם הרבה מעבר לזמן ומקום. וגם אני.

ואחר כל הדברים האלה, אני מזמין אתכם בחפץ לב להנות מהאנונימיות של הבלוג, שדווקא לא מראה את הפרצופים שלכם, ולתת דרור למילים ולמחשבות שלכם.

רק זרקו איזה משהו על הסגול-חציל.

 

11 תגובות בנושא “פייסבוק ומחשבות נוספות”

  1. אולי במקום איזון צריך לומר ״שילוב״ אין מה לעשות נבראנו בתוך החומר. דוגמא טובה יעקב אבינו. הבין בפיסיקה, גנטיקה, מתימטיקה וגם כנראה בעל חוש אסטטי לא רע אבל ללא ספק איש רוח

    אהבתי

  2. תמיד כשאני קורא תנך ושומע נביא, אני מנסה לדמיין אותו בקצה של השוק, כמו בבראיין כוכב עליון, קורא אל העוברים ושבים, ויש עוד עשרה כמוהו; שנראים שונה, צועקים שונה, מאלוהים שונים.
    לדעתי דוגמא טובה בימיינו אלו הם נהגי המונות שחופרים בשכל וחושבים שהם יודעים הכל על לנהל מדינה. הרי אתה שומעם וחושב, מזה משנה דעתם גם ככה לא תשתנה, ומאיפה לו שליברמן זה הדבר הכי קרוב למנהיג ואמיר פרץ מכר נישמתו.

    אהבתי

  3. לא פגשתי מימיי גבר שבחר בחורה רק על פי הרוח שלה. ולא פגשתי מימיי מישהו שהתחתן רק בגלל שיש מעטפת יפה בלי משהו פנימי. נראה לי הפתרון האפשרי לסתירה חזיתית זו הוא 'זיכרון'. כוונתי היא – לזכור את היופי כמשפיע על האדם ובחירתו, ועל משמעותו החשובה, אך בד בבד לזכור שהעיקר הוא הרוח, ושצריך עומק וסוד בשביל שיהיה קשר עם משהו. הזיכרון של שני הקצוות וההבנה של החשיבות של כל דבר יכול לגרום להצלחה בעבודה עם שני כוחות אלו.
    בהצלחה לכולם עם החיים שלהם!
    "שקר החן והבל היופי…"
    "ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה"

    אהבתי

    1. הערה קטנה 🙂
      החיבור נמצא כבר בפסוק הראשון:
      "שקר החן והבל היופי – אישה יראת ה' היא תתהלל", תתהלל בחן ויופי אמיתיים. כמוני למשל.

      אהבתי

  4. לעתים אדם מגיע לשוק בלי לדעת מה הוא רוצה לקנות, הוא מחפש וגם מוצא. אדם כזה שלא יודע מה הוא צריך לא יגיע לקליניקה שלך, ולדעתי יש בכך הפסד מסויים. דווקא הדיבור בטעות במיקרופון יכול לתפוס אותו.

    כמו כן, אני מעדיף טורקיז…

    אהבתי

  5. אחח יין ישן ומשובח בכלי חדש. פשוט כיף.

    ומי אוכל ערגליות?זה בזבוז הקצאה משווע. תכף תגיד לי שגם עם מילוי תות…

    אהבתי

  6. אתה הצגת פיתרון מסויים למתח בין הרוחני לחומרי, לאור ולכלי – לנסות לחיות את שתיהם.
    אני לא זכיתי להיות אדם כל כך מכיל ודואלי. במקום זה אני מציע פשוט לפתח יכולת לקלוט ולדבר את שתי השפות. ואז, ברגע האמת, ומתוך מודעות, לבחור לדבר אחת מהשפות 'ולכבות' את השנייה. להתמכר לריחות ולטעמים של מחנה יהודה, ושנייה אחר כך לשקוע בשיחה עמוקה עם מוכר הבאסטה – כאילו שאני בבית מדרש

    אהבתי

  7. שאלה מטרידה באמת…
    אבל אולי צריך לבחון את שני התחומים בנפרד, ולדעת שאפשר להיות טוב ברוח ולא-טוב בכלל ביופי, ולהיפך, ושלכולם יהיה מקום של חמלה בלב

    אהבתי

  8. אולי לדעת להגיד לעצמך, שמה שניראה לך לנכון, נכון הוא. עצה שלא מתאימה לכל אחד, אבל למי שזה מתאים, זה בוודאי עושה פלאים!
    בלי הסבירים, ותירוצים. ככה, כי ככה!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s