לעוף

אתם חולמים לעוף?

קחו נשימה עמוקה ודקה מחייכם לחלומות המדהימים של צייטלין.

***

בשם דידי שמעתי על אחת שכל בוקר בדקה אם היא מסוגלת לעוף. כל בוקר מחדש חשבה לעצמה – אולי היום.

הצרה היא, שכשמתחילים לרצות לעוף, קשה מאד להסתפק בהליכה על האדמה. לא קפיצה, לא ניתור למרחק, אפילו לא ריחוף של כמה שניות – דבר לא מרצה, התחושה התמידית, כמו טעם של קפה פושר, היא ש"זה לא זה". הכל מרגיש חלקי, קטן, לא במקום.

וזה יכול לדרבן. אני אף פעם לא נעצר, תמיד מחפש להתחדש, להגביה את המקפצות, ללא הפסקה ללא שינה בכושר גופני בכושר נפשי כמו הגאון מוילנא כמו הביטלס כמו סטיב ג'ובס פלאף פלאף פלאף להניע את הכנפיים.

אבל פעמים רבות אדם מתעורר משינה ומרגיש שבבוקר הזה, ב' סיוון תשע"ז, בבוקר הזה הוא יכול לעוף, יודע בכל האיברים שהוא באמת מסוגל, אז מה הטעם בכלל להוריד את הרגליים מהמטה, מה הטעם להכין סנדוויץ' ולשטוף כלים ולקרוא עוד שורה בגמרא ולקחת את הילדים לבית ספר. הדמיון המפותח של התעופה, כה ממשית, כה קרובה, לא נותן מנוח לנפשו.

אורות בלי כלים. חלומות גדולים ללא כיסוי. כמו האינטרנט, כמו פסקה מדהימה של הרב קוק.  וכל אנשי הקרקע האלה, שמחייכים עם כוסות הקפה שלהם בדרך למשרד, מנסים להסביר לך שכל הפנטזיה הזאת לעוף רק תוקעת אותך במקום משאירה אותך נזקק מבולבל חסר תכלית, ולך תעשה כבר תואר ראשון תמצא עבודה תמצא אשה. והם צודקים, אתה יודע שהם צודקים, אבל הנשמה שלך צועקת.

***

אבל לאחרונה אני חושב שגיליתי איזה סוד. אני מרגיש שמה שאני רוצה הוא פשוט להבקיע גול בכדורגל. אין ספק שאפילו לרובץ כורסאות כמוני, חוויה של הכנסת הכדור לתוך השער מתבררת כאחד מרגעי החדווה הגדולים. וזה העניין. התובנה הזו נפלה עלי בעקבות חזרתי ללימודים נוסח כיתות ומבחנים– בשיעור כלשהו עניתי תשובה נכונה לשאלת המרצה, והיא בתגובה שיבחה והתלהבה, ואני, שכל חיי ניסיתי להתנתק ממחמאות חיצוניות שכאלה, שרציתי להגיע לשמחה שאינה תלויה בדבר, התמלאתי אושר. ואז הבנתי. גול בכדורגל, 90 במבחן, ללמוד לנגן שיר בגיטרה, לקבל מספר של מישהי שרצית. לכתוב פוסט בבלוג. חוויות הצלחה קטנות, זוטות שכאלה שמעבירות בך גלים של חשיבות עצמית. כל התורות על אושר פנימי שנובע ממך הגיעו מוקדם מדי. כן, אני נהנה מלהצליח לסובב ספינר ומלחנות ברברס כמו שצריך. לא מתבייש.

ועלתה בי גם השמחה הזו כשגיליתי שאדם גדול אמר דברים דומים לפני.  הרב חרל"פ(רזי לי, עמ' צא) מדבר על הסכנה הזו. על האורות השוברים את הכלים. הוא אומר שאסור להחליש את הרצון. ההצעות שלו להמתקת המצב הן שתיים, אחת של הסתפקות במועט ואחת של שביעות רצון. אך לצערי יותר מזה לא פרש. ואני מקווה שהיה מסכים עם מה שכתבתי והיה מכליל את זה תחת "שביעות רצון". כמובן שזה לא קל, כי השאיפה לעוף כמובן אומרת הפוך. אל תסתפק, ואל תתרצה. אבל אני חושב שזה אפשרי.

ובכלל, אם לא הפלגתי יותר מדי בדברים, נראה לי שזה הכיף הגדול של משחק. לא פסיכולוג ולא בן פסיכולוג אנכי, אבל שמעתי פעם שמשחק הוא הפעולה חסרת התוחלת הטהורה. המשחק בעיני מקנה לנו את היכולת להרגיש מנצחים, להרגיש טוב עם עצמנו, סתם, בגלל חוקים שרירותיים שקבענו. אולי זאת צרה שבשביל להיות מאושר אנחנו צריכים להסכים על חוקים שכאלה, אבל כמו שאמרתי, אלו כבר מחשבות מתקדמות מדי.

אז מחר ברבע לשבע?

8 תגובות בנושא “לעוף”

  1. דייקת יפה- גול בכדורגל דייקא. כי סל בכדורסל זה עוד אחד בין רבים. אבל גול אחד מכריע משחק ואפשר לשאוג משמחה ולהיות על גג העולם, גם אם רק לכמה רגעים [ואין להקשות מסל ניצחון, שאין היוצא מן הכלל מעיד על הכלל].

    אהבתי

  2. שיר של יום חולין
    אילנית
    מילים: רחל שפירא
    לחן: יאיר רוזנבלום
    קיימים 6 ביצועים נוספים לשיר זה

    אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט
    אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט
    אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט
    אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט

    אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד
    הרוח משנה תכופות את כיוונה
    ניסינו לעזוב אבל אני יודעת
    אנחנו נשארים שנה אחר שנה

    בחדרים שלך השמש משרטטת
    קוים ורצועות של אור על הכתלים
    אני למענך כל בוקר מלקטת
    פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין

    האם אתה משיב, האם אתה עונה לי
    אולי באזנך הולמים גם שאוני
    אולי אתה מקשיב, אולי אתה דומה לי
    הן בפניך משתקפים פתאום פני

    אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט…

    יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד
    ובחסדו שורות אליך נכתבות
    קח את ידי עכשיו עשני מפוייסת
    ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות

    אהבתי

  3. פעם דיברתי עם אבא שלי. אמרתי לו: אבא, אני כל הזמן מנסה לעוף ואני לא מצליח. איך אפשר לנסות ככה כל בוקר מחדש. אבא אמר לי: תמשיך לנסות. יום אחד משהו יפגוש אותך. אישה. תחום עניין. משהו. משהו יתפוס. שאלתי אותו: אז אבא, מה אתה מצאת.

    ואבא אמר לי: מצאתי כמה דברים. אבל האמת, אני עדיין מחפש.

    אהבתי

  4. אוי ווי
    המתח הבלתי נגמר שמכלה אותך לקראת משהו שאינך
    בימים מסויימים כל הניסיונות לרפא אותו נשמעות כמו שקר גס ועצוב
    משחק? לא תמיד זה עוזר באמת
    אינני יודע

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s