הרבגוניות הכואבת

אחד מהקשיים החברתיים הגדולים בעולם בעיני, קצת לפני האתגר של לנגב אחרי המקלחת, הוא לא לזלזל באחר. מעבר לפלורליזם שאני חלק ממנו בין אם ארצה ובין אם לא, אני חושב שכאדם מאמין זה אפילו מגובה אצלי בתורות שונות דוגמת הרב קוק ואחרים. אני לא מדבר רק על היכולת לסבול דעות אחרות ולאפשר את המרחב הציבורי שלהן, שהיא בסך הכל נראית לי יחסית קלה בימינו. גם אם יש מישהו על הבמה שמגבב שטויות שמאלניות/ימניות/קפיטליסטיות/סוציאליסטיות/ליברליות/שמרניות/אלמנטים אחרים של עוני, תמיד אפשר לצקצק בלב ולהוריד את הראש לקבוצת הוואטסאפ המשפחתית. נו אז שידברו, אף אחד לא מת מכמה דיבורים. ואפשר אפילו להקשיב, אבל להקשיב ובלב לומר לעצמי שהדברים בטלים, שקריים, מנותקים, או אפילו, ברמה גבוהה יותר של ענווה, סתם "לא מתאימים לי".

הקושי הוא לעכל, בבינת הלב, שהאחר אוחז באיזשהו אור שכבוי אצלי. שעל אף הביטחון שלי בצדקת הדרך, יש כמה תובנות ואמיתות ופלאים שאני מפספס, שחסרים לי, שאני חסר, שעל אף שאני משקיע שנים בחיפוש בלימוד בעבודה רוחנית בקיום הלכה, שעל אף היזע הדם והדמעות, עומד כאן אדם אחר, אולי ילד בן 6 או נערה מתבגרת, עובד זר תאילנדי, יו"ר מרץ, נזיר בודהיסטי או תיירת משוודיה, שנושא איזה לפיד בעולם, והאש שלו בוערת בצבעים אחרים, עזים יותר וחיים יותר משלי.

וזה נשמע מדהים. הרמוני ממש, משכר חושים. וזה דבר שבעיני הוא מן הליבה של תורת הרב קוק. זו הכלליות של "פנטיזם פלורליזם וכלליות", זהו החיבוק של החלוצים, זוהי "כפירה שמזככת את סיגי האמונה"(תרגום חופשי מהזיכרון), זוהי החיות של אורות הקודש.

*****

אילו הביאנו עד שערי הכלליות ולא העבירנו בתוכם דיינו. הבעיה היא כשכעוברים בתוכם, בעוצמה, כשאני מנסה לשנות את התפיסות והמחשבתיות שלנו כלפי דעות, אמונות, התנהגויות ואמירות שונות ממני בתכלית, ממגננה וחשד לא רק אל היכולת לשמוע, שהיא שלב חשוב בדרך, אלא גם אל היכולת לראות את הטוב בצד השני, הדרך מתחילה להתערפל. משהו בלב כבר לא מרגיש בטוח. הרב קלנר בספר המוזכר מעלה טען שאין דבר כזה פלורליזם אמתי מכיוון שאף אדם לא יתלבט אם לנסוע בדרך אחרת מירושלים לתל אביב רק כי הוא פלורליסט. רבותי אני רוצה להגיד לכם שהדרך לתל אביב לא מעניינת אבל שאלות כמו מי עלי להיות או מה עלי לעשות מחר בבוקר הן מטרידות מאד. לכל זה מצטרפת האמונה הנפלאה והבסיסית שאלהים מכוון את כל העולם הזה לטוב, באופן שליושבי החושך והקופיקס לעולם לא יהיה ברור. זוהי אמונה שבעצם מסירה ממני את היכולת האהובה והנוסטלגית לשפוט חיים של אנשים במחי יד או בגלגול העיניים. איך אפשר להפטיר על חיי אדם ש-"הכל היה טעות"?! איך?! איך אפשר לשפוט אחרי כל המאמץ וההשקעה והכוונה, אחרי כל חוסר הוודאות שאופף את העולם הזה. אך הנפש מבקשת תבניות, הגדרות ברורות, מצליח-כושל, עובר-נפסל, והאפור הזה בוער כמו גחלים מתחת לרגליים. מה נותר לה מכל הטמא והטהור הברורים של פעם, מכל הטוב והרע. ואל תטעו, אני לא מדבר רק על שאלות רחוקות! מה ללמוד, שואלת הנפש. איך לחנך. איך לאהוב. למה כך ולא ככה. למה דווקא ולא הפוך. למה אני ולא אחר.

"מי שאמר עלי שנשמתי קרועה, יפה אמר". והסדק מתרחב, והכאב מקשה על ההליכה, מרפה את הידיים, מטלטל את הנפש הלוך ובכה.

ואיפשהו בפרצי המחשבות שלי פתאום עלתה לי דמותו של בן זומא(חגיגה יג.). זה שנכנס לפרדס והשתגע, עד שביקשו חכמים רחמים עליו ומת. ורציתי להסביר שכשאומרים לעולי הפרדס לא לחשוב שאבני השיש הטהור הם מים, זה החשש. ואם אתיימר אולי אטען שזו הסכנה בתורת הקבלה. הרבגוניות המטשטשת את חדות התער של ההבחנה. וכשטוען בן זומא בהתרגשות ש-"אין בין מים עליונים למים תחתונים אלא כשלש אצבעות", ברור למה מפטיר עליו ר' יהושע  – "כבר(חלק מהגירסאות) בן זומא מבחוץ". זה מטריף את הדעת, לא להבדיל בין . "אכל דבש הרבה לא טוב". יותר מדי נוצץ בעיניים, יותר מדי מתוק בגרון, עד שהנפש רוצה להקיא את עצמה לדעת.

וזוהי הרבגונית הכואבת.

 

8 תגובות בנושא “הרבגוניות הכואבת”

  1. אתה צודק, באמת אי אפשר לשפוט אחרים כאשר הם התאמצו שלא כהוגן לדעתך. אפשר ללמוד משהו מכל אחד (ולמשוח בצורי את פצעי הרבגוניות).
    הבעיה מתחילה כשאנשים מפסיקים לנסות, כאשר האדישות מכריעה אותם והניוון פושה באיבריהם, וכן כאשר מקומם בחברה הולך וגדל.
    אני שומר לעצמי את הזכות ללעוג להם בליבי, בשמי ובשם כל הפתיים שלא חודלים לרגע.

    אהבתי

  2. השייכות הקהילתית/תרבותית/מסורתית היא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. אי אפשר בלי זה אבל הנטייה היא לנכס לעצמך דעות של קבוצת השייכות ולדחות אוטומאטית דעות של קבוצות אחרות. כל אחד תקוע במילייה שלו. קראתי פעם רעיון שהשיוך לקבוצת "ימין/שמרן" או "שמאל/ליברל" זה ממש משהו פיסי שנולדים איתו במוח. זה בטח מוגזם אבל זה מדגים את הקושי המובנה של אנשים לפתוח את הראש לדעות של אחרים.
    הדעות שלך זה אתה וקשה לוותר על זה.
    נדמה לי שהדור שלכם יותר פתוח וזה מרענן ומשמח.

    אהבתי

  3. אכן בעולם פתוח, שמנסה לראות את הצד היפה המסתתר מעבר לפינה, את יערות הפרא הצומחים בעולם מקביל וכן את המערה שנמצאת ליד החוף, מסתתרת לה סכנה לא פחות עוצמתית מהפוטנציאל והמרחב שהיא מציעה. הפגישה שלי עם עצמים דעות ואמונות, מעבר לידע, המחשבות הפשוטות והבירורים יש לה השפעה לא קטנה עלי אוטומטית רק מעצם המפגש, נכון עלינו לא לוותר על הזדמנות פז ומרחב מאוחד הרבה יותר, אך הפחד, הלבטים וההתרסקות אל מול פני מציאות שאני לא שייך אליה קשים אך מחויבים בעולמנו.
    נקודת השורש שלי, שאליה אני שייך חייבת להיות חזקה ואיתנה לפני שאני יוצא למסעותיי בארץ הפלאות ולא אולי ייתכן כי לא אדע מהו מקומי והאם הוא קיים בכלל?
    כשאני מגיע ממקום חזק ולביקורים קצרים שמטרתם בין השאר לשמוע את הניגון של בעל הבית אני יכול להוסיף את הניגון לפלייליסט שכבר קיים. רק שלא יהיה של גלגל"צ…

    אהבתי

  4. יפה.
    בהקשר זה של חוסר הודאיות והערפל הכללי, כדאי אולי להכניס את העיגון במציאות כנקודת מוצא. אותה מציאות שבקבלה מקבלת משנה תוקף באיפכא מסתברא כשיקוף של העולמות העליונים ('מבשרי אחזה אלוה' וכו'). דווקא העיגון בממשות הקיימת הוא זה שיכול לתת לי קרקע מוצקה שעליה אני אוכל לפתח את המסע אל עבר עולמות רחוקים ומקומות חדשים. בשונה ממה שנראה אולי בראייה ראשונית, המציאות לא כובלת, אלא נותנת עוגן ויציבות.

    אהבתי

    1. במחשבה שנייה, אולי כדאי להחליף את המילה 'מציאות' ב'ממשות'. הווי אומר- מה שיש. מה שקיים.

      אהבתי

  5. שלום קוראים לי לולי ואני בן 23 וגר עדיין עם ההורים.
    גם אני השתגעתי מכל האור בחוץ, וגם אני נפלתי אל תוך זרועות החושך, וכיום אני זרוק בפינה של החיים.
    כן זה אני , אני האמנתי בטוב שבכל ונבלעתי אל תוך זרועות הכלום.
    בהצלחה לכולם

    אהבתי

  6. וואו. סחתיין. ניסוח חד לעניין מערער באמת.

    אבל לא הצעת פתרון.
    אולי ליכולת השכחה יש תפקיד חשוב בנושא, שמאפשרת לקבל יסודות מרחיבים ואופקים חדשים מבלי לאבד את הבית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s