ניתוח לב-פתוח

יהורם גאון אמר פעם בריאיון שהמוזיקה המזרחית היא "זבל שלא ברא השטן", ועורר עליו את קצפו של ההמון. מלבד הפואטיות הראויה לשבח(האם השטן יכול לברוא זבל שהוא לא יכול להוריד?), אתיימר לכמה רגעים להיות מבקר תרבות ולנתח את הדברים.

כנראה שבצורה הפשוטה יהורם פשוט מתאונן על איכות המוזיקה הרדודה, על המילים הבנאליות והזולות, ועוד כהנה וכהנה. זוהי התאוננות הנשמעת לא מעט בציבור, הן מעל דפי העיתון ומבעד למרקע והן בשיחות פרלמנט של אשכנזים ("שיחות סלון" בלשונם).

אולם כמבקר תרבות ראוי לא אוכל פשוט להסתפק בניתוח של הדברים, אלא אני חש שלא פחות מחובתי, להסביר את התופעה בשכבות העומק שלה, לדובב את רוח הדור, ולהציע פרספקטיבה חדשה ומרעננת על הדברים.

אני חושב שלרוב, כשאנחנו באים לפגוש אמנות, אנחנו מצפים לתחכום, לעומק, למפגש עם החלקים הגבוהים(זוהי נקודה לא מדויקת, ראו תגובה ראשונה) המתעוררים בנו בעקבות היצירה. בחלוקה בינארית אני רוצה לקרוא למה שתיארתי בשם תרבות. בחלוקה בינארית נוספת התרבות מורכבת משני דברים: טכניקת יצירה גבוהה יחד עם עומק מחשבתי/רוחני/רגשי.

אל מול התרבות ניצב הבידור. בעיני, הבידור פונה לחלקים הפשוטים יותר שבאדם, כמו בדיחה על כורדים, כמו משחק קטאן, כמו שיר של עומר אדם. כמובן שזה לא קשור לחלוקת אשכנזי-מזרחי. אצל כל אדם קיימים גם החלקים הגבוהים וגם הנמוכים יחד, ושניהם מבקשים להתמלא. הטעות של יהורם גאון בעיני היא שהוא מערבב ביניהם. הוא מצפה למצוא תרבות בבידור ואז מתעצבן כי הציפיה הדמיונית שהוא פיתח לא מתממשת.  עומר אדם לא מתיימר להיות אום כולתום. הוא רוצה לעשות טוב לאנשים ולשמח אותם קצת בחמישי(וגם בשישי לצערנו) בערב. בחריגה קלה מהנושא המקורי, אעיר שלפעמים אנשים שמחפשים עומק ורוח בחיים שלהם שוכחים או מזניחים במכוון את החלקים האלה שקיימים בהם(המעוניין להרחיב יראה מה שכתב חברי אריאל שוורץ, והדברים ארוכים ועוד יזכו לפוסט בפני עצמו).

אבל כמובן שהדברים לא שלמים והחלוקה עוד קרוס תקרוס, כי לפעמים אנחנו מוצאים את החלקים הגבוהים גם במילים ובמנגינות פשוטות. לפעמים "בלעדייך אני חצי בן אדם" הרבה יותר נוגע מ"אחכה לך כמו נעלייך". אני חושב שבניגוד למה שהצגתי בתחילה, אולי העומק הרגשי לא מחייב את הטכניקה הגבוהה. אני חושב שהטכניקה הגבוהה, בדומה למילים גבוהות, מאפשרת ביטוי עוצמתי או מורכב יותר של הדברים. אבל לא תמיד אנחנו מכוונים לתדר כזה. רבות הפעמים שאני לא מסוגל לקרוא שיר כי פשוט לא מרגיש פתוח או מרוכז, והמילים פשוט נראות לי כבליל חסר צורה.

שאלה נוספת היא האם יש להתייחס לדברים כעובדה מוגמרת, כלומר, יש אנשים שונים, עם חלקים שונים בתוכם, וכל אחד מהם מתמלא בצורה אחרת, וכל החלוקה הזאת היא חלוקה פטרונית-כוחנית, או שמא העובדה שסטטיק ובן אל זוכים בלהקת השנה ושסרטי קיץ מפגרים הם שוברי קופות היא עובדה ברת שינוי. עזבו את האמירה העלובה של "פעם הייתה כאן תרבות", כמנהג כל ישראלי שעבר כמה שנים מחייו ורואה ילדים רבים באוטובוס, אלא את התהייה שאולי הרבה אנשים מפספסים חלקים מורכבים וגבוהים יותר בעצמם. אולי אכן הרלן קובן הוא הסופר היחיד שהם מכירים, ולפתוח אותם לטולסטוי ולאלתרמן יגרום להם להשתנות ולהתעמק.  הפוסט עצמו קצת ערער על ההנחה הזאת, אבל אני עדיין מאמין שכן, רק לא בטוח איך עושים את זה.

כדרכו של מבקר תרבות אני משאיר לקוראי להשלים את החסר בתגובותיהם המחכימות או לחלופין לקטול אותי ולהראות שהכל שטויות.

4 תגובות בנושא “ניתוח לב-פתוח”

  1. מקסים, נוגע ומעורר מחשבה.
    רק חשוב לציין שעמר אדם לכשעצמו שומר שבת ולא נוהג להופיע בערבי שישי

    אהבתי

  2. אמנות כמעוררת חלקים גבוהים – באופן היסטורי נראה לי שאפשר לקרוא לתיאור הזה תיאור "קלאסי". אני חושב שכיום אצל אנשים רבים האמן לא נתפס כקשור בהכרח לחלקים גבוהים שבאדם אלא לחלקים הראשוניים, הלא המודעים, הפראיים שבתוכו. הוא מייצג איזו חירות שהאדם הפשוט לא מסוגל להגיע אליה.
    אישית אני מרגישה שהתפיסה הזאת השתלטה על השיח וחבל. בתור יוצר אני משתדל להביא את עצמי בצורה שלמה, הן את האנושי והפראי והן את הרוחני ודורש האלהים, לפעמים פשוט מחלק בין יצירות שונות ולפעמים מנסה אפילו באותה היצירה עצמה.

    אהבתי

  3. יפה כתבת. בין תרבות לבידור אכן קיים תחום אפור לא פשוט. דוגמא קיצונית שעלתה לי בראש היא האופן שבו הנאצים התייחסו לתרבות. כל מה שלדעתם לא נכלל בתרבות הוצא מחוץ לחוק. ג׳אז, ציורים אמפרסיוניסטים, כמובן כל מוזיקה שחוברה על ידי יהודים וכו׳ הם טרחו ועשו תערוכה נודדת של ״תרבות דגנרטית״ אשר נועדה כביכול לעשות צחוק ממה שבעיניהם לא תרבותי. היו בתערוכה הזו כמה יצירות מופת (לאו דוקא של יהודים) ויש סברה לומר שהתערוכה הופסקה מוקדם מהמתוכנן משום שבשלב כלשהו עלה החשד שאנשים דווקא באו מתוך סקרנות אומנותית ורק כלפי חוץ הפגינו את הזלזול המצופה מהם

    אהבתי

  4. מעולה.
    בעיניי, הבעיה העיקרית היא ששני הצדדים לא מכירים זה בזה, ואולי יותר מכך, זה את זה – אנשים בעלי 'תרבות' לא מסכימים לרדת מהפוזה שלהם ולהתייחס לחלקים 'בידוריים', ואנשים שצורכים בידור בד"כ לא מכירים וצורכים תרבות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s