חשבון הנפש של האמן

תודה שלקחת חלק בתחרות "במה לסיפור הקצר ע"ש עפרה אליגון 2017". לצערנו, סיפורך לא נבחר על ידי השופטים שלנו. אנחנו מאחלים לך הצלחה ומקווים שנתראה בשנה הבאה.

האמן עושה חשבון נפש. האמן עושה חשבון נפש כי שכח. כשהרגיש את עוצמות היצירה זורמות לו בכל האיברים, מרעידות לו את הלב, כשחש שידיו נעות עם האינסוף, שכח שגם האנושי שלו נמצא בתוך הדברים, עם כל יופיו וכיעורו ופזיזותו ומוגבלותו, וכמו אמא המשוכנעת שהבן שלה הכי חכם והכי יפה שיש, נדמתה לו כל יצירה שיצר כפסגת המין האנושי, ככליל המעלות. אז אטם את האוזניים. לא יכל להקשיב להערות או לביקורות. לא הצליח לראות את הפגמים הברורים. סגר את נפשו בפני ההמון השטחי. סלח לו כי חשב שהעולם כולו אטום לגדולתו, שכל ישראל בחזקת סומין לפניו.

כה אמתית הציפה אותו ההשראה. רבי אלעזר בן ערך, "כמעיין המתגבר", כך קראו עליו מביני העניין, כישרון טבעי, אמרו לו כולם, הילד עוד יגיע רחוק. האמין למרננים אחריו, נשען על בינתו, חשב שיכל להוציא את כל התורה מתוכו. הפסיק לקרוא דברים שכתבו אחרים, ביקר בחומרה כל אמנות וכל רעיון מחודש, אפילו ברגשות נטה לזלזל. ליבו החריש. אולי עוד יכול לשוב לפני שישכח את תלמודו.

השתמש האמן בכתר שלו. גדר עצמו בהגדרות, קרא לעצמו 'אמן', כאילו היצירה מתחייבת ממנו. לחלופין עשה באמנות קרדום לחפור בה, נצרך בה למקצוע, שלא יחשבו הבריות שהוא בטלן, שיוכל לענות כשישאלו "מה אתה עושה", כתב מילים ריקות בידי עשיו ומילא את החלל בקולו קול יעקב.

לפעמים חטא בחיכיון. חיכה להשראה, לרגע המתאים, לא יכל להסתפק בפחות מתחושת האש הבוערת. התעצל מכתיבה מאומצת, מחריקת שיניים, הרים ידיים אל מול מכשולים, השאיר אחריו בליל רגשות קטועים, אוסף משפטים חסרי כתובת. לפעמים תלה את חייו בדיו, כתב בכוח, רצה לפרסם, להיות דרך המילים, להרגיש קיים.

לא תמיד ידע לראות את האור במילותיו. העלים עין מן החן הקורץ בין החרכים. התקשה להשלים עם הלא-שלם, עם מה שנדמה כחיקוי, עם הצפוי והבנאלי. נטל על עצמו את עול אמת ועול שלמות יחד, לא נתן עוד מקום לאורות קטנים, לחביב שאיננו יפהפה, לנחמד שאינו מדויק, וגם אורות גדולים נסתלקו ממנו.

האשים עצמו בלי הרף. התקשה להסתכל ביצירות עבר, לא סלח על טעויות. שב והתעמת עם כישלונותיו ועם אי יכולתו. סרב לשכוח, רשם את כל השגיאות לנגד עיניו.

עכשיו מבקש מחילה. ממך וממנו.

2 תגובות בנושא “חשבון הנפש של האמן”

  1. סחטיין על הכנות, וגם להזכיר שהשופטים בעולם הזה גם הם בני אדם עם טעם וריח וכמו האם שבשבילה הילד שלה הכי טוב בעולם הופכת אותו לכזה לפחות בעיני מישו אחד, אולי זה ככה גם ביצירות

    אהבתי

  2. האמן לא תמיד יודע להאריך אל נכון את יצירתו. אמנות זה גם עניין של מקום וזמן. יש אמנים שצירות שהם עצמם לא החשיבו דווקא המריאו ויש יצירות שאיש לא העריך בזמנם וזכו להצלחה רק הרבה יותר מאוחר. בקיצור אסור להתייאש…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s