דע מה שתשיב לדעתך

דעות מסתובבות סביבי, מזמזמות כמו יתושים קטנים, אבל חדות כמו חרבות וקשות כמו קשקשים של דרקון. דעות על לימוד תורה, על פוליטיקה, על גידול ילדים, על דרך חיים. והן תמיד שם, מקיפות כמו הילה את האדם שלידי.

אני בוחר לרוב להתעלם מהם. כי הרי דעות אף פעם לא נוגעות בשורש. כפי שניסח זאת יפה ר' צדוק(רסיסי לילה טז):

…  ועל זה נאמר פלגי מים לב מלך ביד וגו' מאן מלכי רבנן (כמ"ש גיטין סב.) ואין מים אלא תורה (ב"ק יז.) והם נפלגים למעיינות שונים לאסור ולהתיר וכסבורים אנו דהוא בדעתו של חכם ואינו כן אלא גם זה ביד ה' שמאיר עיניו ומטה לבבו כפי החפץ ורצון אלהי לבד.  

שורש המחלוקת נמצא תמיד עמוק יותר בלבו של האדם. הדעה עצמה היא ביטוי של משהו: של חלום, של רגש, של תפיסת מציאות. ההוכחה לכך, כפי שמזכיר ר' צדוק באותה פסקה, היא עצם ההיתכנות של מחלוקת. על כן, ההיתפסות במישור הדעות משאירה את הדוברים מחוץ לדלת, אטומים זה לזה. גרוע מכך, האדם מתחיל לתפוס את עצמו כדעותיו.
וכשהדעות חלוקות, אזי גם הלבבות חלוקים ולא מתקרבים זה אל זה.

לכן אני מעדיף לרוב לשוחח עם אנשים על החיים עצמם או על רגשות. הדעות יתקעו אותנו. הרבה יותר מושך אותי לראות איך תמר זנדברג מחכה בתור בסופר-פארם, איך בצלאל סמוטריץ' קונה רכב. אותו הדבר אני חושב גם על רבנים – אנחנו בעיקר רואים אותם במישור הדעת, או לחלופין בהתנהגות ברגעי השיא שלהם, כשהם "בתפקיד". אבל החיים מלאים ברגעים קטנים של התמודדות, של מתח, של אכזבה וייאוש וחידלון. מעין זה(ועוד כאלה בסגנון) כתב פעם יהודה גזבר:

ר' נחמן אמר אין יאוש בעולם כלל ומזה אפשר ללמוד שר' נחמן לא מצא את עצמו יושב על הספה בשבת קיץ בחמש אחר הצהריים אחרי שישן כבר עשר שעות ושנ"צ וקרא את כל העיתונים ועדיין צריך היה לחכות נצח או שניים עד שהשבת תצא.

אבל אני עדיין מרגיש לא שלם עם הבחירה הזו. אנשים לא מורכבים רק מרגשות או מקיום פשוט של גוף. לאנשים יש גם תפיסות ודעות, והרשומה הזו כולה מלאה בהנחות יסוד ותפיסות עולם. ברי לי שלא רק שהרבדים החיצוניים גם הם חלק מהאדם הם גם משפיעים בחזרה על הרבדים הפנימיים שלו. אז כן הייתי רוצה לשאול למה אתה מצביע בבחירות, ולמה. אבל הייתי שמח גם לשאול מה התפיסות שגורמות לכך לחשוב כך, ואז הייתי רוצה לשאול למה אתה תופס כך את המציאות.

מן הצד השני, אני לא הפסיכולוג שלך, לכן אני גם לא אנסה לנתח אותך בכח, להסביר לעצמי או לך מה גורם לך לחשוב כך או אחרת. אני מרגיש שמסיבות דומה לאלה שהצגתי לעיל יש נטייה לאנשים לעשות זאת ו-"לפסכלג" (שורש מחומש במילון עודד לוין ללשון העברית) את האחר.  יש לי דחייה גדולה לנטייה הזו, כיוון שהיא בכלל לא פתוחה לאדם שמולי, אלא פתוחה רק להזיות הפרטיות שלי עליו, בהתאם לידע הפסיכולוגי הכללי שלי שרכשתי מפודקאסט פסיכולוגיה פופולרית או מויקיפדיה, דהיינו, מדובר פשוט בלשמוע את עצמי.  תוך כדי הדברים התחדש לי זיק של חידוש, שמא עלינו לקרוא את "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" כסוג של ציווי ולא רק כגזירת גורל. אם האדם חושף בפניך את לבבו – אזי בוודאי גם תראה אותו, אם לא, אל תתפרץ אל הקודש.

לאחרונה נפלה בי ההבנה שקשר הוא דבר איטי, כמו עץ שצומח, ולפעמים אנחנו טועים ורוצים מיד להגיע אל הפירות, אל התוך, ומרגישים שאפשר לדלג על כל הגדילה ועל שיחות הפתיחה והדיבורים הפשוטים ועל חילוקי הדעות ועל הנסיגות ביחסים, ולעצמי אני אומר לא לפחד מכל שתיקה או מבוכה או דיבור שהוא לא "פנימי באמת", כי כל אלה הם חלק מהפרי עצמו.

3 תגובות בנושא “דע מה שתשיב לדעתך”

  1. תודה,
    נזכרתי במשהו שקרה לי, שוחחתי עם קרובי משפחה מהתנחלות ודיברו על דעות ולא התבטאתי בשלילה והייתי די אוהד ומקשיב. ושיחה אחרת היתה לי עם חברים שהם אנשים שמאלנים מאוד ושניים מהם ערבים, וגם שם הגבתי בהקשבה אוהדת וגם הם חשבו שאני מ"המחנה" שלהם, ומישהו ששמע את שתי השיחות אמר לי שאני צבוע ומנסה רק לרצות את האנשים ולומר מה שיגרום להם לחבב אותי ולא את האמת.
    גרמת לי לחשוב על זה שוב. אתה צודק שדעה היא גם חלק מהאדם לא פחות מכל דבר אחר ובוודאי דעתו היא מה שהוא מגדיר ולא מה שאנחנו מנסים לנתח.

    יש למשל דברים שמאוד מפריעים לי אצל אדם. למשל אם הוא נוטה לדבר לתינוקות עם הרבה רעש רגשני של פוצי מוצי, או נוהג בפראות, וכל מיני דברים אחרים. ואני יכול לשוחח עם אדם כזה ולהתעלם ממה שמפריע לי אצלו, ולהגיע לקשר מאוד קרוב איתו. גם אצל אשתי יש דברים מהסוג הזה שמפריעים לי, וכמובן גם אצלי יש מה שמפריע לה. אז דעה מסויימת זה עוד דבר בשורה של הרבה דברים אחרים, אם רוצים אפשר להתמקד בו ולעשות אותו העיקר, ואם רוצים אפשר לשים אותו בצד, לקבל בהקשבה אוהדת את החלקים שאני יכול לקבל, ולהתעלם ממה שלא מתאים לי, ולהתעסק בנושאים אחרים שמבחינתי לשם כך התכנסנו והם יותר מעניינים אותי כרגע.

    כשקראתי את תחילת הרשימה חשבתי שאולי הבעיה שהרגשת בה היא שיש אנשים שמזהים את עצמם עם דעות בזיהוי גמור, ומקנים להן איזו קדושה. אין להם חוש הומור לגבי הדעות שלהם. אם תאמר למתנחל שאתה חושב שהכיבוש הוא עוול והשחתה, או לשמאלן שזו ארץ שלנו והם הצד הרע בסיפור וכו', או לחרדי שאתה אתאיסט או לאתאיסט שאתה מאמין, וכו' וכו', לפעמים יהיה להם קשה להישאר נינוחים ולהמשיך לשוחח בניחותא וחיבה על עניינים אחרים. אין לי הגדרה ברורה לעניין הזה, שמוציא את הדעה מרשימת שאר הדברים שיש באדם ומקנה לה מעמד מיוחד. כאילו זה כבר לא עניין אישי אנושי אלא משהו אובייקטיבי אבסולוטי. כשזה מקצין מאוד מסוגלים כבר להעלות אנשים על המוקד בגלל אמונות ודעות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s