תקנת השבים

איה קרמרמן, שרון רוטר, רות בנאי, עדן הראל, נעה ירון, אביתר בנאי, צבי יחזקאלי, עודד מנשה, גולן אזולאי, יובל דיין. לא, זו לא רשימת זוכי פרס אופיר, ואני מקווה שאתם כבר עושים את הקשר בראש לבד. כולם מפורסמים ש"חזרו בתשובה", היינו הפכו לשומרי מצוות וזמן קצר אחר כך(לפעמים ממש קצר), הפכו להיות חלק מ"נותני הטון" במרחב הציוני דתי, דוגמת כתיבה בעלוני שבת ובעיתונים והעברת שיעורים וסדנאות מסוגים שונים. חשוב להגיד שהרשימה איתה פתחתי היא רק רשימה חלקית שהתגבשה אצלי בראש בכמה דקות, ואני בטוח שיש רבים וטובים שלא הזכרתי, ולכן אני מרשה להכריז על כך בתואר המפוקפק: תופעה, ולעטר אותו ביתר קישוט ופקפוק: תופעה יוצאת דופן. תופעה כי מדובר במספר מופלא ביחס לאחוז הזעום שלהם באוכלוסייה, ויוצאת דופן בעיקר כי גלוי וברור לעין שלא מדובר כאן ב"תלמידי חכמים" המגיעים מתוך בית המדרש,  אלא באנשים ששפתם היא שפת החוויה האישית הרגש, מתובלת פעמים רבות גם במקורות הסוד והחסידות, כאשר חלק גדול של הדברים מרוכז בעיקר סביב "סיפור התשובה שלו".

וזה משמעותי, כי הפופולריות הזאת, כמו בכל מוצר טוב, מלמדת הרבה על הקהל שצורך אותו.

ראשית אני רוצה לפנות לביטוי שאנחנו משתמשים בו לגבי מי שהפכו לשומרי מצוות, "חוזרים בתשובה". השימוש בביטוי הזה חוטא לאמת, כי בימינו אנו אין לו קשר למעשה של תשובה, אלא פשוט בגילוי של המערכת הדתית שלא הייתה ידועה עד כה. לא מדובר כאן בעבריינים שהתוודו לעיני כל ושבו מחטאם, אלא בקושי חטא יש כאן, סתם חיים ממוצעים למי שגדל בחברה חילונית, שכרוכים בעבירות ממינים שונים שכולם נעשות בלא דעת. אולי מדברי נשמע שאני ממעיט בערכו של התהליך האדיר שעברו – ולא היא. אני מלא הערכה והתפעלות כלפי אנשים שעשו צעד כזה, בחרו בדרך שונה ולא מוכרת של עבודת אלוהים והצליחו להתמיד בה. אולם הדיוק הסמנטי חשוב.

שלושת היסודות – פמ"ה

אז מה סוד המשיכה. מה סוד הקסם. בהערכתי הגסה אני חושב שיש כאן שילוב של שלושה אלמנטים שונים: פרסום, מגזריות, והתגלות(נשמע כמו אחלה כותרת לספר עיון מגניב).

הפרסום הוא הדבר הפשוט ביותר. כמה שלא נתחמק מזה – הפרסום עצמו הוא כיום דבר יקר ערך, שחברות ואנשים פרטיים מוכנים לשלם בשבילו המון. אנשים מפורסמים, גם אם לא עשו משהו חשוב במיוחד, זוכים לראיונות בשלל אמצעי התקשרות, אמירות וציטוטים שלהם תופסים כותרות, ולא פעם הם גם מגיעים די בקלות לעמדות מפתח ציבוריות(ע"ע ארנולד שוורצנגר).  אמנם אני בטוח שאפשר למצוא בכתבי ר' נחמן והרב קוק פנינים מהודרות על עוצמתו של הפרסום ושיש כאן כמובן משהו משמיים, אבל בפשטות, גם בציבור הציוני דתי יש השפעה גדולה לאנשים מפורסמים, חובשי כיפה ושאינם.

אבל אנחנו יודעים שזה לא מספיק. עם הפרסום חייב לבוא משהו נוסף, והוא הפן המגזרי. כולנו (דהיינו כל מי שלמד בישיבה תיכונית לאחרונה) מכירים את ה"חוזר בתשובה" שגילה את האור באחד ממסעות הסמים שלו במזרח, ומספר על חוויותיו אפופות היצרים והקטורת, לא בפעם בערגה של נוסטלגיה, ואז שב ומכריז בביטחון כי "ראיתי ועשיתי הכל, ואין כמו דף גמרא". מה יש כאן? למה המחנכים מביאים את האנשים האלה לתלמידיהם? כי יש כאן אישוש של הדרך הדתית. הנה תראו, חילוני, שעשה כל מה שבני נוער חולמים לעשות כביכול, ותשמעו מה הוא אומר בסוף. החשד שלי הוא שגם המחנכים עצמם מאמינים בזה. נכון שהם כבר לרוב עברו את שלב גיבוש הזהות, ומרגישים עצמם נטועים בקהילה הדתית, אבל הם עדיין מחפשים לעצמם הוכחה טובה שהם בדרך הנכונה. ואם יש חילוני, שמייצג את העולם שאתו מתמודד האדם הדתי (ולא הנצרות או האיסלאם), שמודה קבל עם ועדה ש"אנחנו האמת", מה טוב. אם הוא מפורסם, טוב כפליים, כי טמונה כאן גם ההוכחה להצלחת הפעולות החשאיות של המגזר להשיב לחיק כנפי השכינה את מיטב הציבור החילוני.

האלמנט השלישי בו פתחתי הוא עניין ההתגלות והחוויה. לעולם אין כאן דיבור משמעותי בדברי חז"ל וממשיכיהם, אלא מה שתמיד תופס את הטון קשור בחוויה האישית: החל מהחזרה בתשובה, שלרוב מתוארת כמעין התגלות, חזותית, קולית, בחלום הליל ועוד כהנה וכהנה, ועד לכל מועדי השנה ואירועי היומיום, עליהם הדיבור יהיה  שוב, תמיד קשור בחוויה וברגשות(והרבה פעמים יהיה קשור בחווייתו הייחודית היומיומית של החוזר בתשובה). לכל היותר נשמע וורט על פרשת השבוע של דרשן ממוצע בהחלט. בדרך כלל אני לא סומך ידי על ניתוחים היסטוריים, אבל נראה לי שיש כאן מן "המשבר הפוסט-מודרני", בו האדם הדתי לא מסוגל לענות על שאלותיו באמצעות השכל, והמשפט השגור על פיו הוא שאמונה היא לא ברגש ולא בשכל. כפועל יוצא מכך הוא מעדיף להשליך את עולמו הדתי על החוויה. והחוויה של החוזר בתשובה מרגישה כמו מיני מעמד הר סיני.

הרהורים ומסקנות להמשך

אז מה קורה כאן. לא הייתי ממהר להכריז על שינוי בבעלי הסמכות, אבל יש כאן מגמה לכיוון הזה. זוהי מגמה בעייתית בעיני לא מפאת כבודם של תלמידי חכמים אלא כי היא משקפת כיצד האדם הדתי בונה את קומת השיפוט שלו על החוויה והרגשות, ו-"זורק את השכל" פשוטו כמשמעו. ברם, לא רק שהתורה שבעל פה(הגלויה) בנויה כמעט כולה מדיונים שכליים(מלבד י"ג מידות ואכמ"ל) ופועלת בלוגיקה של קושיות וסתירות וניתוחים אנליטיים חדים, השכל כשלעצמו הוא כוח אדיר ועוצמתי של האדם, וההשתקה שלו לא רק שעלולה ליצור קרע פנימי בתוך האדם, אלא גם תשתק אותו מלהמשיך לפתח ולבנות את עצמו ואת עולמו.

עמוק מכך, השימוש בשכל הוא לדעתי זה המוביל לענווה בריאה שתתקיים לאורך זמן, כי כפי שכבר אמר סוקרטס "ככל שאתה לומד, אתה מבין שאתה יודע פחות", זאת כי אתה מבין כמה אנשים התחבטו בשאלות שהיית בטוח שמנקרות רק אצלך, וכמה תשובות הוצעו והופרכו, ואתה זוכה לפגוש אלפי נפשות חושבות מדורות שונים, ופתאום קולט כמה מאמץ אנושי אדיר התרחש ועודנו מתרחש להבין את חידת היקום. לעומת זאת החוויה מרוכזת, איך לא, באדם היחיד עצמו, יליד שנה פלונית בעיירה פלמונית, והיא רק מחזקת את התחושה ש"כל האמת" תלויה בתחושותיו.

מה הלאה אתם שואלים. האמת שגם אני שואל. אני חושב שכביכול הארתי נקודה קטנה, אבל תוך כך חשפתי שורשים עמוקים יותר בשאלה היא איך אנחנו מעצבים את חיינו, הכלליים והדתיים. לא באתי לבטל את האנרגיה המחודשת ואת התפיסות המעניינות שמביאים עמם ה"חוזרים בתשובה" אל תוך הציבור הדתי המנומנם, ואין ברצוני להעלים את החוויה מחיינו הדתיים. אולם יש לחשוב מהיכן נובעת הסלידה מן השכל, בייחוד כאשר הוא נדרש לשימוש בתורה, אולי חוסר הכנות שמורגש בחלק מהתשובות לשאלות הכבדות? אולי חוסר היכולת לעמוד מול נעלם, מול שאלה בלתי פתורה, ולהמשיך להפטיר כאשתקד? אולי הבעיה נעוצה בכך שהתורה שבעל פה עשויה מחומר כל כך לא נגיש, בליל של שפות ונוסחאות וכתבים? על כל פנים, אני חושב שיש לנסות ולמצוא את המקורות השונים למה שמוביל את "בריחת המוחות התורנית",  ולהגיע לאיזון הנכון בין כוחות נפשו של האדם.

אשמח לתגובות.

לקריאה נוספת:
לא מפחד לחשוב – ראיון של עמית קדם עם הרב שוקי פרידמן, חוזר בתשובה וכיום ר"מ בישיבת תקוע.
"האם התאיישנו מן הפרוייקט" – ביקורת על הספר "מקימי" מאת הפסיכולוג ד"ר ברוך כהנא.

8 תגובות בנושא “תקנת השבים”

  1. ראיתי במוסף ״שבת״ של מקור ראשון ראיון עם ראש ישיבה שרק הייתי צריך לקרוא את הציטוט המובלט מהרב הכנ״ל בכדי להניח את העיתון חזרה. הציטוט היה בערך ״אני מתאבל אישי על כל דתל״ש שמפסיק לקיים מצוות״ (בערך). רק אדם שאינו מכיר כלל את העולם של הדתלשים מקרוב היה יכול להביע משפט כזה. שיחות ספורות עם יוצאי המגזר היה חושף לו שיש כמיהה אדירה לאמת, למגע עם אל חי, לשבירת הקפאון הדתי (שאם יהדות אינה דת, שהיא לא, אז מיטב שנהיה דתיים לשעבר כולנו אמן סלה ועד). אני בעצמי אינני מגדיר את עצמי כדתל״ש. אנשים שפעם קיימו מצוות, או ניסו, ואינם היום, אי אפשר כלל לאגד אותם לתוך הכללה גסה שכזאת… גם המונח ״חוזרים בשאלה״ רק הבל וריק ששני צידי העולם הישראלי משתמשים בו. כאילו מישהו שמתחיל לקיים מצוות ומגדיר את עצמו כדתי מצא את התשובה… ההיפך הוא נכון, מי שבאמת חזר לחיק של היהדות האמיתי צריך להיות החוזר בשאלה. שואל בחריפות כדי לגלות את פני האמת האלוהית. ואם השאלות ששואלים חזקים מהתשובות שמקבלים, בל נבהל שאנשים ״יצאו״ מהמגזר. מה שהרב הזה בעיתון אמר זה קשור למה שכתבת פה. אין כאן חקירת עומק על התהליך שהדתלש עובר, אין כאן הרהורים עמוקים על טבעו של השינוי הזה ומה זה יכול לנבא. יש התרגשות סביב מילים שצברו תאוצה ומשמעות שקרית יחדיו.. (בגלל שלא קראתי את המאמר וגם אני התרגשתי ממילים סתם, יכול להיות שאני טועה ומה שהרב הזה אמר שם היה כל הדברים האלו. מי שקרא את המאמר יכול להגיד לי. אבל היה לי די בלראות את הציטוט המובלט בכדי לא לרצות להמשיך לעיין)

    Liked by 1 person

  2. עודד! כיף לקרוא!
    ואני רוצה להוסיף משלי כמה הערות:
    על מנת לבנות את הביטחון העצמי שלו – אדם צריך אישור לכך שהוא טוב, שהוא בדרך הנכונה. לדעתי, תהליך ההתבגרות הוא ללמוד להשיל את הצורך לאישור חיצוני ולאמץ יכולת לתת לעצמך חיזוקים כדי להמשיך בדרך שבחרת, או למצוא אנשים קרובים ואהובים שילכו יחד איתך, ויתנו יד כשצריך. מאפיין של בגרות אישית הוא גם היכולת לבקש.
    אני מסכים איתך על האבחנה שהזמנת "חוזר בתשובה" לשיחה לפני בני נוער ובכלל, נובעת מהצורך העמוק של אישור עצמי ודרכי. המגזר שלנו סובל מחוסר ביטחון ברור.
    המרכיב השני של חשיבות היותו מפורסם לדעתי, הוא שבתרבות שבה אנו חיים אנו מחשיבים את המפורסמים כ"אנשי אמת", קשובים, הולכים על פי צו ליבם ללא משוא פנים. אנחנו בטוחים, בעידוד חוזר ונשנה מתרבות המערב האינדווילואליסטית, שאם רק נהיה "מי שאנחנו", יכירו בנו, יאהבו אותנו, נהיה מפורסמים. (כאן טמון ההיפוך הגמור לרצון הזה – כי הרצון להיות "מי שאני", נובע מהרצון להיות חלק… קבלו אותי כמו שאני). המשיכה למפורסם היא שהוא מקובל, אהוב, מחובק, ועם זאת עצמאי, אמיתי – השילוב המושלם לדעת התרבות המערבית.
    וכן – יש כזה "משלנו"! מדהים! אם רק היינו כמוהו…
    לעניין הרגש ובריחת המוחות (ואולי גם הסיבה לחוסר הביטחון במגזר) – לדעתי הסלידה מהשכל ברורה. הלימוד הרגיל – שלמדנו בישיבות התיכוניות ובחלק מהישיבות הגבוהות – יבש, אין מה לומר. את הרגש מכניסים רוב האנשים בלימוד נוסף של מחשבת ישראל לגווניה, חסידות, הראי"ה, הרב שג"ר וכו'. יש גם אנשים שהמאמץ האינטלקטואלי עצמו מרגש אותם, מאתגר אותם.
    אבל המשמעות, העומק, התוכן המהותי… האם אנחנו יכולים למצוא אותם בין דפי המשנה והגמרא עצמה? או בהלכות יומיומיות שכבר הפכו להרגל חלול? האם אנחנו יודעים לקרוא את הגמרא כחוכמה גדולה שנוגעת לנו, המכילה בתוכה רעיונות עומק, אקזיסטנציאלים, חברתיים, מוסריים, או שאנו מתייחסים אליה לא מתוך קרבה ואמון, אלא מתוך תפיסה שמדובר אמנם בחוכמה אינטלקטואלית גדולה, אבל אחרי הכל – אלו פרוטוקולים משמימים המתעסקים בקטנות?
    לדעתי, וכאן אומר משהו קשה, רובנו לא באמת סומכים על חז"ל, על חכמי היהדות לדורותיה, על אלוקים ועל עצמנו. כי מי אנחנו שנוכל להבין משהו שלא הבינו לפנינו? כי איך יכול להיות שהמחלוקות המשעממות וההלכות הקטנות עוסקות באמת בענייני עומק ומשמעות? ואיך יכול להיות שאלוקים הגדול, שבהודו נמצא בכל פינה, נמצא גם בתוך דף כתוב בצפיפות, בארמית, והמתעסק בדקדוקי דקדוקים של משפט לא ישים…
    הלימוד עדיין בגלות, צריך להעיר אותו מתרדמתו.

    Liked by 1 person

  3. כרגיל, שמחתי לקבל את הגיגיך למייל!

    אמנם אני מכליל מאד, אבל –

    לדעתי, הסלידה מן השכל ובריחת המוחות, כהגדרתך, נובעות (לפחות באופן חלקי) מהגישה השולטת כיום בעולם הדתי. גישה ההופכת את התורה מספר שכולל את החומש ותו לא, לתורה הכוללת את ה-כ-ל כולל הכל – משנה, גמרה, מדרש, אגדה, הלכה, קבלה, ועוד ועוד – וגם את פסקי ההלכה של אחרון הפוסקים בעת האחרונה המתהדר בתואר "רב". כולם מקבלים את החותמת של "תורה" ולפעמים אף את החותמת של "תורה מסיני", והדבר יוצר אינסוף בלבולים במה שיכול (בפוטנציאל) להיות הרבה יותר פשוט.

    דרך הבנה פשוטה של חמישה חומשי תורה, ודרך הליכה בדרכי נעם ובמידות טובות, ניתן לעמוד מול אותו נעלם ומול אותן שאלות בלתי-פתורות. אדם שהולך בדרך של צדק ואמת, ונמצא במערכת יחסים ודיאלוג של ממש עם יה, לרוב אינו זקוק לאישור עצמי או חיזוקים מאנשים שהיו וראו ועשו, ובכל זאת "שבו".

    Liked by 1 person

  4. תענוג לקרוא את הדברים כמסכת מגובשת (ואני יודע שהם מטרידים אותך כבר זמן מה).
    מסכים עם כל מילה, אולם שתי הסתייגויות:
    א. הקישור בין כיוון אור הזרקורים לחוזרים בתשובה למגמת זריקת השכל נראה לי כאן קצת ישיר ומיידי מדי. אבל מכיוון שבוודאי זריקת השכל היא חלק מהעניין באופן כללי אני מסכים עם הניתוח. רק מעיר שזה לא הכל ושהקשר הוא לא כזה חד משמעי.
    ב. יש גם סיבה אמיתית ועמוקה לתופעה של נתינת הטון של החוזרים בתשובה, גם אם היא לא ממומשת באופן שבו הדברים שלהם מוצגים. הם באמת מביאים איתם משהו אחר, שלאנשים מתוך העולם הדתי לעולם לא יהיה. יש להם היכרות אחרת עם ריבונו של עולם מזו שיש לאדם שגדל איתו מגיל אפס. מעבר לזה שזו הסתכלות מסקרנת (קצת כמו שבגיל כלשהו פתאום מעניין אותך איך אנשים רואים את המשפחה שלך), הזווית הזו יכולה לתת דברים רבים לאדם הדתי. ואולי יום אחד גם אכתוב על זה משהו 🙂

    Liked by 1 person

  5. עודד, כמו כל דבר, כנראה גם כאן צריך איזון, ואם התכוונת לכך שכיום חינוכית הולכים הרבה על הרגש, אני בהחלט מסכים שחסרה הפעלה "שכלית". יכול להיות שבישיבות התיכוניות המחנכים הולכים יותר על משקל הרגש, מתוך הנחה שזה מתאים לגיל המתבגר. בכל מקרה, אי אפשר זה בלא זה. כל המחקרים מראים שרוב האנשים מגבשים את ה"דעה" שלהם על סמך הרגש, שהרי בדרך כלל יש היגיון גם בדעה שלי וגם בדעה של חברי ומי יודע מהו ה"נכון".

    אהבתי

  6. יפה מאוד עודד!
    לדעתי הפער השכלי נובע מהגילויים של המדע בזמן האחרון (אבולוציה, מפץ גדול וכו') שסותרים חלק עיקרי מההנחות הדתיות. ובצד השני של המטבע פער רגשי גדול בעולם החילוני, הנובע גם הוא מהגילויים האלו שבעצם הינם בסיס האמונה החילוני (חוסר משמעות, מקריות וכו')
    האמנים מטבעם הם אנשים המחפשים השראה וטוטליות ולכן הם מנסים לגשר על הפער ולגעת בו

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s