דברים שהתפילה היא לא

כבר זמן מה שאני רוצה לכתוב על התפילה המסורתית, ועל המחשבות הרבות שהצטברו לי עליה. מדי פעם פותח דף חדש, מתחיל להקליד, ונעצר. לא מספיק מדויק, לא מספיק מובן, אני אומר לעצמי ועוזב את המסמך (ונאנח קצת לרווחה. חסכתי לי מאמץ).

אבל פטור בלי כלום אי אפשר. כלומר לעצמי, לכם, הקוראים, אני לא חייב דבר, ונראה לי שגם לכם יש מחשבות ותובנות והרהורים משל עצמכם בנושא. אבל הידיעה שקוראים אותי משמשת אצלי "שלא לשמה", ויהיו אמרינו לרצון בפני אדון כל.

שחרור מאחריות: הכותב מכריז בזאת שדבריו לא מחייבים לחדש חידושים, ואם לא התחדש כלום, לא נורא, העיקר שהיינו יחד דרך המילים.  

ראשית כל, אני רוצה לומר מה התפילה היא לא. וזה עלול להרגיז כמה אנשים. ואם אכן התרגזתם, אשמח לשמוע את דעתכם. נחזור אל תחילת גיל הנעורים, הזמן שבו אנו מתחילים לעמוד על דעתנו, איפשהו בין שלוש עשרה לשש עשרה. התפילה במובנה הפשוט, כלומר בקשת בקשות מאלוהים, מתחילה לאבד מההיגיון שלה. הרי אנחנו אומרים לעצמנו – לכל דבר, סיבה. הגשם יורד מן העננים והעננים מגיעה בגלל XYZ גורמים מטאורולוגיים, המחלה מגיעה מן החיידק והאנטיביוטיקה הורגת את החיידק, העבודה מביאה את הכסף, וכו' וכו'. כלומר המערכת היא מערכת סגורה. השאלה היא כאן לא השאלה הפילוסופית של הידיעה והבחירה, אלא החוויה הקיומית שדברים לא צצים יש מאין. וזאת חוויה חזקה מאוד. בסוגריים אומר שאני מאמין שאם אדם מצליח ממש לקבל אותה על עצמו, כלומר לקבל את המציאות כפי שהיא על כל כשליה והזדמנויותיה, על כל פגמיו וסגולותיו הוא, הוא יכול להגיע להישגים עצומים. Realization בלשון ג'ורדן פיטרסון, שאומר מעל כל במה שהחיים אכן קשים ומרים, והתפקיד שלנו הוא לקבל את זה ולחיות חיים של אחריות.

Beyond Order by Jordan Peterson review – more rules for life | Jordan  Peterson | The Guardian
ג'ורדן פיטרסון, והיו עיניך רואות את מוריך.

בחזרה לתפילה. בד בבד עם ההתבגרות הטבעית של האדם, גם העולם נעשה "מדעי" יותר, כלומר נתון לשליטה או לחיזוי אנושיים, והתפילה ממשיכה לאבד ממובנה הפשוט. אולם החיוב הדתי והמסורת גוברים על ההיגיון. האדם לא מפסיק להתפלל אלא משליך בה מובנים אחרים. מכאן לדבר הראשון שהתפילה היא לא. היא איננה מדיטציה. ממש כמו שריצה היא לא יוגה. ודאי שיש בתפילה מרכיב של התכנסות פנימית, אבל כל מילותיה פונות החוצה. המדיטציה יכולה לשמש הכנה מעולה לתפילה, על דרך "החסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים" (ברכות פרק א משנה ה). על זה הדרך אני לא משוכנע שהתפילה המסורתית היא איזושהי מעמד של התעלות פנימית מכל סוג שהוא. אם התעלות פנימית היא הנושא, מה עניין בנה ירושלים, רפאנו, חננו, סלח לנו, למה לדחוף לכאן את המילה תפילה? בניגוד למה שאוהבים לומר היום, אין תפילה בלי אלוהים (ותכניסו במילה הזו כל מה שתכניסו, אבל היא חייבת להיות שם). אין ספק שכאשר אדם אומר את המילים בכוונה שלמה הן גם משפיעות עליו, אבל אי אפשר להפוך את תוצר הלוואי לעיקר.

דברים לא מדיטטיביים בעליל.

ואני לא אומר את זה מתוך הסתכלות קרה ושכלתנית. אני עובר מסע ארוך עם התפילה, והייתי בתחנות האלה. אולי עוד אשוב עליהן, אבל כרגע אני אומר את האמת כפי שהיא נראית לי. אז למה אתה כן מתפלל, אולי אתם שואלים.

א) כי העולם לא באמת סיבתי. מבחינה פילוסופית אולי אני טועה, אבל הפילוסופיה הזו נשארת בגדר תיאוריה בלבד – בעיניי, אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת באמת את הסיבה למשהו. אתם יודעים בדיוק להגיד למה אדם אחד מצליח והשני נכשל? יכול להיות שסטטיסטית, אם יש לך יותר השכלה ויותר נכונות להשקיע אתה תצליח יותר מאחרים, אבל הבעיה היא שאתה, בחיים הקטנים שלך, לא סטטיסטיקה, ואתה יכול להיכשל או להצליח לא חשוב כמה תשקיע בפועל. וכולנו יודעים שהשמיים יכולים ליפול ככה סתם על כל אחד, צדיק כרשע, חכם כטיפש, עשיר כעני.

כאן חשוב להוסיף כי הסיבתיות הזו לא רק שהיא בגדר תיאוריה בלבד, אלא שגם התיאוריה בפועל היא לא מה שמנחה אותנו. כלומר לא רק שאנחנו לא מכירים את כל המשתנים במשוואה, ונראה שיש המון המון נעלמים, אלא אפילו כאשר נדמה שאנחנו יודעים אותם, יש אצלנו משתנה נעלם נוסף, קראו לו לב, נשמה, רוח, מה שתרצו, אבל הנקודה היא שגם אם היינו יכולים להכיר בידיעה מלאה מהם בדיוק השלבים שעלינו לעשות כדי להצליח בחיים ולהשיג מה שאנחנו רוצים, אין סיכוי שהיינו עושים זאת, כי יש בתוכנו דברים שהם לא רק נובעים "מידיעה", אלא מרבדים אחרים של המציאות

ב) כי התפילה היא לא משחק סכום אפס. בסדר. הבנו שהעולם לא באמת סיבתי ושאנחנו חיים על כרעי תרנגולת. אבל תפילה? זה לא מתגשם! ובכן רבותיי, שמעתי פעם שהדלאי למה אמר שהיהודים הם הוכחה שהתפילה עובדת, כי במשך 2000 שנה הם התפללו לשוב לארצם ובסוף זה קרה. המשפט הזה הוא נר לרגלי. פעם חשבתי שהתפילה היא בינארית, או שכן, או שלא.

אבל אני אומר – התפילה היא עוד חלק בסל המאמצים שלי לכיוון המטרה. זה אולי נשמע כמו "אמונה והשתדלות" של פעם, אבל אני מנסה לומר משהו אחר: זה לא שהתפילה והמעשים שלנו משלימים זה את זה, אלא שהתפילה היא עוד כלי בסל הכלים. עוד דחיפה לכיוון המטרה. הרי מה האלטרנטיבה בלא להתפלל? כפי שכתבתי בסעיף א, תחושת הרציונלית הזו שאנחנו משיגים ב"אני לא מתפלל" היא מדומה. הרי העולם קשה, ומלא רוע וסכלות ועוני, למה לא להתפלל? הרי כולנו מאמינים שיכול להיות יותר טוב, שכדאי שיהיה יותר טוב, שהלוואי שיהיה יותר טוב! במקום הפשוט ביותר שלנו אנחנו שואלים – למה הרשע יושב בשלווה והצדיק נאנח? למה תינוקות מתים בלא עת, למה הסבל, למה הייאוש, למה הבדידות? אז אנחנו נוטלים הכל על עצמנו ועל המין האנושי – אנחנו צריכים להיות טובים יותר, לפתח תרופה לסרטן, לתרום לקהילה, וכו'. והכל טוב ויפה, אבל למה לא להוסיף גם את התפילה?

11 תגובות בנושא “דברים שהתפילה היא לא”

  1. ברשותך זה היה ארוך

    פעם היה לי פולמוס קשה עם בלוגר יקר מאוד שהצליח להוציא ממני את הדברים האלה.

    דיון טוהר לגבי תפילה יכולה להתקיים (ואני אעשה זאת בהמשך) בלי הנחיתות והלעומתיות. ובלי שנראה מולנו ישות דמיונית שאנו קוראים לו ישות החרדית שלא קיימת במציאות. הרי בורות זה עניין סובייקטיבי לפרט ולעולם אין ישות דמיוני שאפשר לומר עליו שהוא פנאט או נאור. נכון כל פנאט אוהב להיות שייך ולהרגיש שייך לאיזה ישות דמיוני כי זה מרגיש לו כאילו הוא איינשטיין או הגאון מווילנה. אבל זה לא הופך אותו לנאור ולידען. ולכן לדעתי לתקוף ישות דמיונית שאתה קורא לו "חרדים", זה רמה נמוכה ולא הופך אותך לחכם ולנאור.

    אם הייתי הולך בדרך הזו, הייתי כותב כותרת וכתבה כזו
    "פנאטיות חברתית בקרב החברה החילונית שמרנית".
    לאחרונה הזדמן לי לקרוא שמרן מנסה את כוחו לדון עם חרדים בנושא תפילה. ההוא שלא מודע למדעים החדשים והמתודה הפילוסופית החדשה – שהיא כבר לא כל כך חדשה, רק כבר כ500 שנה – ולא יודע שהיקום דינמי, או שיודע ולא מבין את ההשלכות מכך לנושא הנידון, מנסה עם הרמב"ם – המתודה האריסטוטלית שעבר עליו הכלח מזמן – להפוך את השותפים לדיון = החרדים, לפנאטים.
    האירוניה היא שהוא לא מודע בכלל לתהפוכות וההשלכות שיוצאות מעצם הגילויים המדעים וחידוש המתודה המדעית שבעצם חוזרת למתודה המקראית המקורית. הוא לא מודע בכלל שאריסטו וכל ההולכים אחרי המתודה שלו היה פנצ'ר אחת גדול וארוך בתבונת אנוש ועצר את האנושות מלהתקדם במשך אלפי שנים.
    ההשלכות של הפנצ'ר הזה כמעט הפיל את איינשטיין המדען הגדול עוד בימינו אנו = "הטעות הגדולה ביותר של חיי". והפנצ'ר הזה עוד המשיך להשפיע על איינשטיין לזעוק כלפי חברו נילס בוהר: 'אלוהים לא משחק בקוביה'. וידוע תשובת בוהר לאיינשטיין: 'אל תאמר לאלוהים מה לעשות'
    הפנצ'ר הזה משפיע עד היום על חיינו בארץ ישראל = הדיקטטורה הישראלית שמקורו בשפינוזה הטוטליטר הכי גדול בעת החדשה. שכל החשיבה הטוטליטרית של שפינוזה היא תוצאה של הפנצ'ר הפילוסופי האריסטוטלית (ואיינשטיין כמובן היה שפינוזיסט מובהק ולכן טעה כנ"ל).

    נתחיל את הדיון על תפילה ונסביר לעומק מה קרה לפילוסופים עד העת החדשה שהשתחררנו מהפנצ'ר סוף סוף.
    בתחילת האדם התבוני לא היה שאלה בכלל, שהיקום והאדם בתוכו הם דינמיים. מצד שני לכל דבר יש סיבה קודמת לה = דטרמיניזם. הדינמיות והדטרמיניזם היה תקוות האדם, כי רק כך התאפשר להמציא את השפה והשליטה בעשיית צרכים ואת החקלאות ואת הלוח והיום והלילה והשבוע והשנה, האוכל המבושל והליכה על שני רגלים. בעיקר התקווה של בני אנוש היית התפתחות התבונה מדור לדור התפתחות הטכנולוגיה מדור לדור ובעיקר העיקרים התפתחות המוסר והערכים מדור לדור.

    אבל כל זה דורש חינוך ועמל רב עד שהאדם רואה מה שנקרא נחת בצאצאיו ונחת מהדור והתרבות.
    הדרך הקלה לחנך היה עם אגדות ולחליפין להמציא חוקי טבע חוקי שמים. כלומר לשכנע אותי ולחברה כולה לקום בבוקר ולעבוד ולשמור על לוח, היינו צריכים בשביל העקשנים ולעצלנים לשכנע שזה חוקי טבע וחוקי שמים. ואנו יודעים שלא מיניה ולא מקצתיה. אין לוח, אין יום ולילה באמת זה המצאה אנושית כמו שאין שפה וזה המצאה אנושית.
    ובכן היו צריכים בשביל חינוך לספר סיפורי סבתא שהאדם הנבער יתנהל נכון.
    וכאן בדיוק קרה הפנצ'ר המדובר כאן.
    הפילוסופים מרוב בורות אמרו שבאמת יש חוקות שמים, באמת יש חוקי טבע = סימטרי בזמן ובמקום. ולכן היקום דטרמיניסטי מוחלט = לכל סיבה אותו תוצאה. כלומר קחו לדוגמא מכונה כלשהי. כל חלקי המכונה הם דטרמיניסטיים. אחרת אין מכונה. תחשבו על כך שאחד מחלקי המכונה מקבל פתאום מודעות ובוחרת לעצמה לא ללכת אחרי ממציא המכונה?! אין יותר מכונה!!
    שהפילוסופים קובעים שהיקום הוא דטרמיניסטי מוחלט?! אין מצב שמשהו קורה אקראית. שזה אומר אין לאדם בחירה ואין לאדם יכולת לפעול בעולם. הכל קבוע מראש = דטרמיניזם מוחלט.
    המאמינים באל האחד הלכו עם זה יותר רחוק ואמרו אין מצב שהאל צריך לשנות משהו מהתוכנית שלו, אחרת מה גדלותו – נזעקו בצדק כביכול. הרי אין מצב שהאל הגדול צריך לתקן משהו באמצע ולכן אין באמת ניסים.
    מכאן הם גם הסיקו שאין התפילה מועילה במציאות של התוכנית של האל. כי אם היקום דטרמיניסטי מוחלט ולאל יש תוכנית ותכלית, אין מצב של שיוניים באמצע הדרך. ואם יש לאל תוכנית, באמת אין מצב שהוא משחק בקוביה כפי שאיינשטיין נזעק כלפי חברו נילס בוהר. כי אם הוא משחק בקוביה, התוכנית עלולה לא לצאת לפועל.

    אז נכון אם היקום כולו היא דטרמיניסטי מוחלט = אותו סיבה אותו תוצאה = יקום סטטי?! אין ניסים ואין התפילה מועילה רח"ל.
    לא רק התפילה לא מועילה, אלא אין התפתחות בשום תחום לא בטכנולוגיה ולא במוסר וערכים ואין אבולוציה ואין מפץ ואין בעצם כלום מכל מה שאנו מכירים מאז שהשתחררנו מהפנצ'ר המפגרי הזה.

    השתחררנו אך ורק אחרי שהתחלנו להשתחרר מכל מה שאנו חושבים שאנו יודעים ומתחילים לחקור הכל מאפס = דקארט והבאים אחריו.
    בני אנוש יוצאים לחופש ומתחילים להמציא דברים בלי לקבוע מראש מהן חוקי הטבע, רק להפך, אחרי כל המצאה אנושית חדשה, הפילוסופים היו צריכים להגדיר את חוקי הטבע מחדש. אם אריסטו דמיין לעצמו שהכל מסתובב סביב כדור הארץ, הגיעו התצפיתניים האסטרונמיים החופשיים ואמרו והוכיחו שזה שטויות שהומצאה מהמוח הקודר של אריסטו. הם הוכיחו שדווקא כדור הארץ מסתובב סביב השמש, והשמש עצמו מסתובב סביב חור שחור שנמצא במרכז שביל החלב וגלקסית שביל החלב ושכנו מסתובבים ביניהם שסביב משהו וכו' וכו'.

    הכלל, בני אנוש החופשיים מחפשים את המציאות ורק אחר כך מגדירים חוקי טבע ולא ההפך כמו שעשו אריסטו והבאים אחריו. וככה בני אנוש קיבלו בחזרה את היקום הדינמי ב"ה. קיבלו בחזרה את האבולוציה. והנה חזרה התקווה וחזרה המשמעות החיים של כל אדם ואדם = התפתחות המוסר והערכים והטכנולוגיה ופתרון כל המחלות = עד אין סוף מדור לדור.

    ובכן והיות שהיקום הוא דינמי, אז אייך יש דטרמיניזם? אייך אפשר בכלל להגדיר חוקי טבע ותיאוריות מדעיות אם הכל אקראי וג'ונגל אחד גדול = תהו ובוהו?!
    בגלל השאלות האלה פלוס שאין מצב שהאלוהים משחק בקוביה, הפכו את שאר הפילוסופים לכופרים. את אותן פילוסופים שכן האמינו וידעו שהיקום דינמי למשל דמוקריטוס וקדם לו ההודים שידעו על האטום בגלל שהיקום דינמי.
    ובכן לתרץ את הפלונטר הזה איך יקום אקראי מצד אחד ומצד שני דטרמיניזם. התשובה הפשוטה היא שנכון שלכל דבר יש סיבה (אחרת אין מפץ), אבל הסיבה לא מכריחה את התוצאה מכל התוצאות האפשריות של אותו סיבה. כלומר מכל סיבה אפשר כמות תוצאות אפשריות. שזה אומר לעומק שיש חופש ודינמיות ביקום העיוור, ויש יכולת בחירה לישות המודע למצב הזה. כלומר ניקח את האדם כמודע למצב שמסיבת X יכול לצאת כל מיני תוצאות, והוא בוחר שדווקא התוצאה הרצויה לו, תתקבל כתוצאה.
    כלומר בני אנוש מאז פלוסופי יוון השלטת, פשוט טעו בדבר הפשוט הזה. וזה עצר אותנו מלכת אלפי שנים. והנה ב"ה לכל מודע – אדם ובעלי חיים ואפי' הדומם על פי לייבניץ, – יכולים לבחור מכל סיבה את התוצאה הרצויה להם. כלומר נקרא לזה בחירה דעתנית ולא דטרמיניסטית\רובוט.

    ביקום כזה שאפשר לבחור בין התוצאות האפשריות מכל סיבה, אפשר כל מה שאנו רואים באנושות עד היום ואין לזה סוף כלומר ההתפתחות בכל תחום היא אין סופית.

    עכשיו נחזור לתפילה.

    אם כל מודע יכול להתערב בתוצאות וכל מי שיותר חכם ומלומד יכול להתערב יותר טוב, וחבורה שלמה של חכמים\מדענים יכולים ליוצר נשק גרעיני או להמציא תרופה לסרטן או ליצור חיסון לקורונה. אז מה נאמר על המודע והחכם הכי גדול שקיים שזה האלוהים בעצמו?!
    תשימו עכשיו לב שהאלוהים לא צריך לעשות ניסים בכלל, הוא פשוט יכול להתערב בלי לשנות כלום. כלומר הוא לא צריך ליצור יש מאין אלא רק יש מיש כמו האדם וכל מודע בטבע.

    בואו נדגים את זה: אני רץ בחוף ים את ריצת הבוקר ושומע מוזיקה. העיניים שלי עכשיו לא בשימוש = הם אקראיים.
    בחוף אדם מתחיל לטובע ונזעק לעזרה.
    אני עם אוזניות ולא שומע. אבל העניינים שלי לא בשימוש הם אקראיים. כאן יכול האלוהים להתערב להזיז כביכול את העיניים לכיוון החוף ולראות את הנטבע במים. אני רואה את הנטבע ורץ להציל אותו. (אם עיני היה בשימוש למשל מסתכל על בנות בחוף, האלוהים לא יכול להתערב. מכאן האלוהים תלוי לגמרי בשמירת העניים שלי)

    נשים לב שהאלוהים לגמרי תלוי ברצון החופשי שלי להציל את הנטבע. האלוהים יכול לעורר את תשומת ליבי אבל הוא תלוי בבחירתי. מכאן שהתפילה מאוד מאוד תלוי במצב האנושי שאנו חיים. למשל שהחרדים בארץ ישראל מתפללים לאלוהים, הוא לא יכול לעזור להם שיש חילוניים שלא רוצים ואין להם מצפון וערכים לעזור להם, כלומר האלוהים לא יכול להתערב בנפש החילוני מול החרדים. למשל הערבים שמתפללים לאלוהים, הוא יכול לעזור כי הערכים של החילוני זה לעזור לערבים. זה אירוני אבל זה המצב.

    סיכום ביניים
    הוכחנו שהאלוהים שומע את התפילות ויכול לעזור בדיוק כמו שכל אדם יכול לעזור לעצמו ולזולתו. ולא רק זה, יש לאלוהים יותר חכמה וידע ויכולות לעזור כמו שכל רופא יכול לעזור יותר מאדם פשוט.
    כלומר הוכחנו את זה מעצם העובדה שזה אפשרי ביקום דינמי, וכל אדם שמתפלל מרגיש את זה אינטואיטיבית.
    האדם שרוצה בשלב הזה בדיון לומר שהאלוהים לא שומע, הוא צריך להביא לכך הוכחה. יותר נכון הוא צריך להיות הסגן של אלוהים ולבוא לומר בשמו שהוא לא שמוע תפילה ולא עוזר רח"ל. וכאן יש לנו את עיקרון ההפרכה של פופר. כלומר אדם לא יכול לטעון כזה טענה לעולם.

    עד עכשיו דנו בעצם הדבר האם תפילה עוזרת ואפשרית ביקום הדינמי, ודנו בכך באופן כללי אנושי.
    עכשיו הגיע הזמן לדון בתחום הזה ביהדות. כלומר ביהדות בהחלט יש דיונים גדולים ועמוקים מתי תפילה עוזרת ומתי לא, מתי האלוהים עונה לתפילתינו ומתי לא רח"ל.
    פעם עשיתי תרגיל מחשבתי נחמדה שהמשכילים יבינו את הנושא לעומק. תראו את מאמרי "האם מותר לאלוהים להתערב במשחק הלוטו ???"

    בקצרה ניקח דוגמה מתאונות הדרכים.
    בני אנוש המציאו את המכונית ואת הכביש. בני אנוש יודעים ומודעים שמחיר של המצאה הזו המחיר של הנוחות הזו, היא מעל מיליון שלוש מאות הרוגים בכל שנה של אנשים נשים וטף. ומעל שלשים מיליון פצועים בכל שנה של אנשים נשים וטף.
    זה המחיר האכזרי על הנוחות הזאת, ובני אנוש מוכנים לכך. והנה יושב לו האלוהים בשמים ושומע מישהו אומר תפילה שלא ימות בדרכים.
    האלוהים לכאורה שואל אותו: שאני אבין – אומר הקב"ה, אתה מוכן למחיר מעצם שאתה על הכביש, אז למה שאני יציל אותך מול האחר?! אני משאיר את זה למקרה!!
    ביהדות זה נקרא "אילו ואילו עובדי אלילים" אז למה אתה מציל את זה מול זה?! הצדק האלוהי לא יכול להציל רוצח מרצח. כל אדם שעולה לכביש הוא רוצח בפוטנציה ומוכן למות = חוקי הסטטיסטיקה בכביש. ולכן אסור לצדק האלוהי להתערב.

    כאן תפילת הדרך היא יותר תשומת לב לבקשה עצמה שהיא בלתי אפשרי ואז אולי הנהג\המתפלל יזהר יותר. כלומר כאן אין תשובה משמים אלא התפילה פועלת על הנהג עצמו שנזהר יותר בזכות התפלה וידיעת גודל האחריות לו ולזולתו (זה לא עוזר לגמרי כי לא כל התאונות הם טעות אנוש אלא מכניים ותלוים באחרים ובמצב הכביש וכו' וכו').

    ניקח עוד דוגמה
    כל בני אנוש היום הם עובדי אליל הכסף והקניין. כלומר כל אדם נולד בלי הטבע מראש – שקיים בשבילו בחינם, והוא צריך לעבוד ולהרוויח כסף ואז ורק אז עם אליל הכסף, יש לו משהו בעולם הזה. כלומר תמורת עבדות לאליל הכסף יש לו זכות לקבל משהו בטבע אפי' לדרוך בטבע אין לו זכות בלי פרוטקשן לעיר = ארנונה, אפי' מי גשם אסור לו לאגור על פי החוק ואפי' להתנחל על פיסת אדמה לישון ולהגן על עצמו מקור וחום, אסור לו על פי החוק.
    בקיצור רק אליל הכסף יכול לעזור לו.
    עכשיו אליל הכסף לא מחלק את הצמיחה המשותפת של כל עובדי האליל (חלוקת העבודה הכפייתית האנושית המודרנית) בשוויון. כלומר יש מצב שאדם ימות מרעב כי אין לו כסף כי אליל הכסף לא נתן לו כסף.
    והנה העני בא לאלוהים ונזעק: אלוהים תעזור לי.
    אלוהים: תגיד, אני אמרתי ש"חייב כל אדם לומר שכל העולם נברא בשבילי". ורק אחרי שיש לך את העולם בחינם אפשר להמציא את הצווים של לא תגנוב ולא תרצח. כלומר מי מונע ממך את הגן עדן?! אלא מה, אתה מעוניין בחלוקת העבודה הכפיתית כי אולי אתה תזכה להיות הטיקון המיליונר. כלומר אתה בעצם מאוהב באליל הכסף והקניין, אז מה אתה בא אלי?!
    בקיצור האלוהים לא יעזור לנו כל זמן שאנו תחת אליל הכסף כי אסור לו להתערב כמו שאסור לו להתערב בכביש ובמשחק הלוטו.
    אז מה כן האלוהים עושה ליהודים?! נתן להם את התורה. ובתורה יש להם לכל יהודי נחלה פרטית בארץ ישראל מחלוקת נח שהמציא את הקניין הפרטי והירושה ואחריו המציא את הצווים של לא תגנוב ולא תרצח שנותן תוקף לקניין הפרטי.
    הוא גם נתן לנו את כל משאבי הארץ בשווה, ראו את עשרת תקנות יהושע בחלוק הארץ.
    כלומר היהדות לא טוענת שהתפילות עוזרות תמיד רק להפך, היהדות והתורה טוענת, שאם תהיו תחת אליל הכסף או תחת אליל הריבון ואליל המלכות, אז "וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹא־יַעֲנֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃" (שמואל א ח יח)

    מיהו השוטה שחושב שתחת אלוהים אחרים (כמו אליל הכסף ודת הקפיטליזם או תחת אליל המכוניות והכביש ותחת הריבון) האלוהים ישמע את תפילותיו? הרי הנביא אומר מראש שלא ישמע אותכם. ועכשיו – אחרי המלל הרב שנתתי כאן – תבינו למה האלוהים לא ישמע, .

    לסיום:
    בכדי שהאלוהים ישמע לתפילה יש לזה תנאים פשוטים.
    האחד, ללכת אחרי האלוהים = ללכת אחרי השכל האלוהי שנטוע בנו מראש = אחדות הבינה = התורה.
    תחת כל מערכת ריבונית או כלכלית, הוא לא ישמע לתפילתיונו מהסיבה הפשוטה כי הוא לא מתערב במשחק הלוטו כפי התרגיל לעיל. אותו דבר תחת אליל המכוניות והכביש.
    האלוהים בכדי לעזור לנו, מאוד מאוד תלוי ברמה המוסרית והמצפונית וההשכלתית והמדעית של החברה כולה. הוא יכול להציל אותנו מסרטן אם נחפש תרופה ויגעת ומצאת תאמין. כמו התרגיל המחשבתית לעיל עם הטובע במים.
    אם כל היהודים בגלות יתפללו חזק לגאולה, זה יביא את היהודים לפעול בשביל כך על פי התורה ואז באמת יבוא הגאולה. אבל אם נאמר כוחי ועוצם ידי, ניראה כמו הציונים שהפכו להיות רוצחים וכובשים שחיים על חרב, ועוד נהפכו להרודפים הכי אכזריים נגד יהודים שנקראים חרדים.
    ואם נרצה ליהנות מדת הקפיטליזם בגולה תחת אליל הכסף והקניין, יבוא השואה = המקומיים ישלחו אותו לתאי הגזים רח"ל. כי באלוהי הקפיטליזם ליהודים יש יותר מזל משכל. ואז המקומיים מרגישים שגזלו להם, והנה השואה.

    מקווה שעזרתי לכם במעט להבין את הנושא העמוק כאן
    בברכה
    max maxmen

    אהבתי

    1. ראשית כל תודה על התגובה. תגובה לדבריך:

      א. בנוגע להשפעת האלוהים – נראה לי שאנחנו אומרים דברים דומים. כלומר המציאות מלאה באקראיות, ולמרחב הזה אלוהים נכנס. מעניין שיוסף שכטר כתב משהו דומה לדוגמא שלך – שהנס של מלחמת ששת הימים, שאלוהים נתן בלב הלוחמים גבורה כדי לנצח את הקרבות. אבל עדיין ברור שבתנ"ך ובתלמוד אף אחד לא תפס ככה ניסים. וניסים הם במובהק שינוי של סדרי הטבע הגלויים, לא משהו עקיף כמו שתיארת.

      ב. תאונות דרכים ונסיעה בכביש – בעיניי מה שכתבת הוא לא רציני. התחבורה המודרנית הביאה המון שפע וחיים לעולם, אתה בוחר לשים את בסל כזה של "נוחות", אבל בסופו של דבר בחישוב כללי "נוחות" שכזו מאפשרת להרבה יותר חיים על פני האדמה (דוגמא אחת מני אלף שקופצת לי לראש – אפשר לנסוע לבית חולים כשיש לידה). כמו כן – האם אתה לא עולה על הכביש כי אתה "רוצח בפוטנציה"?

      ג. אלוהי הכסף – כאן אין לי אלא לצטט את נשיאה הקודם של ארצות הברית במשפט האלמותי: Sounds good, doesn't work. כבר חז"ל אמרו אילולא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. כל החוקים הללו של אסור לגור איפה שרוצים, אסור לשאוב מים איפה שרוצים וכו' וכו' נועדו לשמור מפני ניצול של כל הדברים הללו לרעה. אתה תולה את החמדנות של האדם בשיטה הכלכלית, כאילו אם לא יהיה קפיטליזם כל בני האדם יסתפקו במועט והכל יהיה שקט ושלווה אבל זה פשוט לא נכון, והראיה הטובה מכולן היא כשלונו החרוץ של הקומוניזם.

      אהבתי

      1. א. טוב לשמוע יש עוד שאומרים את זה.
        לגבי נסים ידוע החז"ל על עשרה דברים שנבראו בבין השמשות ככה שבוודאי שהם חשבו שאין נסים.
        אי אפשר ללמוד את התנ"ך כפשוטו כי כבר נאמר כל המחזיק ספר תורה ערום נקבר ערום = ערום מדעת.
        ב. זה לא עוזר לך כלום. אתה רק אומר שהמחיר כדאי. אוקיי אנחנו מוכנים להרגו כי זה מציל אחרים!!!
        ג. שוב, אתה יכול לאהוב את אלוהי הכסף והקניין. אבל אל תבוא אל הקב"ה ותבקש ממנו עזרה. הוא לא יכול לעזור לך כי אילו ואילו עובדי ע"ז.
        לגבי אלמלא מורא וגו'. בוודאי שחז"ל דברו על הגויים ולא על היהודים שאסור ריבון אדם על אדם.

        אהבתי

  2. אהבתי עודד!
    לגבי א – מבחינה פילוסופית אתה דווקא צודק לגמרי. כבר דיוויד יום הראה שאנחנו לא יכולים לדעת שום דבר על סעבתיות, ואם היא בכלל קיימת. קאנט פתר את הבעיה הזו כקטגוריה שאנחנו משליכים על המציאות, לא כאמת אובייקטיבית. בקיצור, מבחינה פילוסופית, אתה צודק לגמרי.

    אהבתי

    1. *סיבתיות.
      ואם כבר אוסיף שאני דווקא חושב שאין שום פסול בלבקש ממש את הצרכים שלך. פשוט לדעת שיש מצב שלאלוהים לא תמיד בא להקשיב לך, במיוחד אם לך לא אכפת ממנו…

      אהבתי

  3. חזק וברוך.
    ונראה לי שאפשר להתחיל גם מזה שהתפילה היא צורך אנושי, פעולה אנושית, ולנסות להבין ולעמוד על טיבה. הרבה לפני שהיא ציווי מלמעלה והתנסחות מסורתית של טקסטים.

    אהבתי

    1. אברהם היקר, תודה על התגובה. חשוב לי לדייק בדבריך. ראשית כל הביטוי "צורך אנושי" מקפיץ לי כמה פיוזים. במרומז, או שלא במרומז, יש כאן אמירה שזה "לא באמת", כלומר אני רק "ממלא צורך אנושי", כלומר זה דבר שמשפיע עלי רק מבפנים. ואת זה אני לא מקבל.
      שנית, ההנגדה שאתה מבצע בין פעולה אנושית ובין התנסחות מסורתית של טקסטים גם היא קשה לי. נכון שיש בעיה בקיבוע של נוסח תפילה, אבל התפילה המסורתית בעיניי איננה שונה מהפעלה האנושית הרגילה ששמה "תפילה". זה לא טקס, זה לא סמל, זה הדבר עצמו – מתפללים לאלוהים שיוריד גשם, שיבנה את ירושלים, שירפא חולים, שיגאל אותנו.

      אהבתי

  4. אולי אפשר להציע גם שהתפילה היא דרך הסתכלות על המציאות.
    אדם נולד, עומד מול מציאות, הוא רואה בה סיבתיות, אבל כמו שאמרת הסיבתיות היא לא תמונה סגורה ושלמה ויש גם עוד דברים.
    איך אני מרגיש מול המציאות הזו? האם היא מקום עויין שאני צריך להתמודד מולו כמו אדם שנקלע למדבר וצריך לחפש מים ומזון וצל וכו'. האם היא מקום יפה שאני צריך לראות בו את היופי ולהבחין שיש כאן גילוי של משהו מלמעלה, ועוד ועוד אפשרויות שכולן קיימות ונכונות.
    יש אפשרות נוספת שאולי נכון שגם היא תיכלל בין שאר האפשרויות של העמדה הקיומית שלי בתוך העולם, והיא שאני איבר של העולם שמקבל מציאות וחיים מהעולם.
    אדם נולד, מבחינה קיומית הוא מתחיל מכך שהוא קיים כפרט עצמאי בודד יחיד מול מה שמחוץ לו. אולי אחרי עמל של התבוננות הוא רואה שאין לו מציאות עצמאית משל עצמו, שמונחת בו, הוא לא סיבת מציאות עצמו.

    במורה נבוכים א' ע"ב מתאר את זה באופן מאוד פרוזאי וריאליסטי, אפילו טכני:
    "וכמו שכוחות האדם המחייבות להוייתו ועמידתו, מדת עמידתו הם בעצמם המחייבות להפסדו ואבדו, כן סיבות ההוייה הם בעצמם סיבות ההפסד בכל עולם ההוייה וההפסד. והמשל בו, שאלו הארבע כוחות הנמצאות בגוף כל נזון, והם הכוח המושך והמחזיק והמעכל והדוחה… התחייב שיתחדשו בעבורם חלאים גדולים ומכות גדולות;
    […]
    אמנם האדם לבד, אילו ישוער איש ממנו לבדו, נמצא שיהיה נעדר ההנהגה ושב כבהמות, היה אובד לשעתו, ולא היה מתקיים אפילו יום אחד אלא במקרה, רצה לומר שימצא במקרה דבר יזון בו. והוא בעבור שמזונותיו אשר בהם עמידתו צריכים אל מלאכה והנהגה ארוכה, לא תשלם אלא במחשבה והשתכלות בכלים רבים ובאישים רבים, יתייחד כל אחד מהם בעסק אחד, ולזה הוא צריך למי שינהיגם ויקבצם עד שיסודר קיבוצם וימשך להעזר קצתם בקצתם."
    אם אדם תופש את זה, זה יכול להיות שער לתפישה שמציאותו אינה מיניה וביה, לא אימננטית אצלו, אלא הוא מקבל אותה מהמציאות שמחוץ לו. למשל החלל התלת ממדי שהוא ראשית מציאותו החומרית, האטומים שמהם הוא עשוי, וכו'.
    ומזה הוא מגיע לתפישה שעצם קיומו פירושו להיות תלוי. יותר מדוייק לשון המהר"ל שקורא לזה "עלול". כלומר אני תוצאה של סיבות שקיימות לפני, מחוץ לי, כמשהו כללי יותר ממני. המהר"ל אומר שזה הפירוש הראשוני של המושג יראת שמיים. להכיר בכך שאני עלול.
    אם זו התפישה שלי כלפי המציאות, אז ביסוד מציאותי אני נמצא כמתפלל, כמי שאין לו משלו והוא מבקש, כמו שנאמר בבא קמא ש"מבעה" זה אדם, מלשון אם תבעיו בעיו, שזה לשון תפילה.

    אהבתי

    1. לא הבנתי, אני קורא את דבריך והמסקנה שלי היא: אם כך, לא צריך להתפלל, הרי משהו שכבר הזין אותי עד כה ימשיך להזין אותי בעתיד. כלומר דרך הסתכלות נשארת דרך הסתכלות, היא מעקרת את הצורך במעשה עצמו. ואז אני שואל – מה בכלל המשמעות של השימוש במילה "תפילה" בהקשר הזה? מה זאת אומרת "אני נמצא כמתפלל?" הרי יוצא שהתפילה היא בסך הכל מעין משל לדרך ההסתכלות הנכונה, תקן אותי אם אני טועה.

      אהבתי

      1. למשל,
        אם אמא עושה לילד כל יום אוכל מושקע.
        הוא יכול לשתוק לגבי האוכל, והאוכל לא יתמעט.
        הוא יכול גם אחרי כל ארוחה לגשת לאמא ולומר תודה ולחבק אותה. זה לא יגדיל את כמות האוכל.
        הבחירה כאן לא קשורה לתועלת או לרווח. זו בחירה האם לחיות כבעל לב, לראות את אמא (האדם חי כמתפלל. בתפישה שהוא עלול, יראת שמיים שהיא ראיית שמיים). או לחיות בתפישה שהאוכל בא באופן טכני, בלי לב.
        זה יסוד עניין התפילה.

        אם קרה שהילד עשה משהו מכוער ופוגע מאוד כלפי אמא, וכבר אין לה רצון להאכיל אותו, אז אם הוא כבר בנה יחס של לב איתה, הוא רואה את הכאב שהוא גרם לה, ובא לחבק ולבקש סליחה ולבקש לקבל אוכל שנובע מהסליחה, יש סיכוי שהוא יקבל.
        אם אין לו ערוץ יחס כזה, הוא חי בניכור, יש פחות סיכוי שיקבל.

        הבקשה יש לה שני פנים, מצד אחד הוא תלוי באוכל של אמא, ומבקש להמשיך לקבל אותו לתועלת עצמו. וגם זה מכח שהוא מכיר בלב את התלות ואת האהבה. אחרת הוא ישכלל את טכנולוגיות החקלאות ולא יתפלל. כמו המצרים עם היאור, שחיו על תעלות השקיה ולא התפללו לגשם.
        מצד שני המניע הוא הצער של אמא, הוא מבקש כדי שהיא לא תצטער.
        .
        בהלכה כתוב שדין תפילה הוא בקשת צרכיו. פרנסה, רפואה וכו'. הוא נזקק, בא כעני בפתח, ומבקש לקבל את צרכיו בשביל עצמו. והמצווה כאן שהוא תופש שהוא עלול, מקבל, שכוחו ועוצם ידו לא יועילו לבדם. וזה כבר מכיל את היחס הלבבי לאמא כבסיס לכך שהוא בא לעמוד לפניה בבקשה. זה לא כמו לבוא לכספומט ללחוץ על כפתורים.
        .
        בספרי פנימיות כתוב שצדיקים לא מבקשים בשביל עצמם, אלא בשביל צער השכינה. ולפי זה מצד ההלכה הם ל יוצאים ידי חובת מצוות תפילה.
        אלא זה אחד. הכל מבוסס על היחס הלבבי אל אמא, לא על עצם התועלת והרווח מצד עצמם.
        כשילד בא באופן לבבי, אוהב, ואומר אמא תאכילי אותי, זה גם אמירה: תאהבי אותי ותקיימי אותי, וזה גם אמירה: שיהיה לך שמחה שבנך אוכל על שולחנך ואוהב אותך.
        כוונתי שלומדים מזה ששורש התפילה הוא היחס, הראייה, הלב.
        .
        וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה.
        .
        על המקדש נאמר שבאים לראות ולהראות. הראייה היא הפירוש של יראת שמיים כשזה לא במובן הפשוט החיצוני של פחד. ירושלים זה לפי אחד הפירושים יראה שלמה. וכל התפילות מכוונות לירושלים. ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים.
        רואים ששורש התפילה הוא לראות את אמא, את הלב שלה, להתייחס, לא לקבל ממנה כמשהו מוכני טכני.
        זו הדבקות העליונה, האהבה השלמה, של עקדת יצחק. שממנה נבנתה ירושלים.
        מה שהתפילה גורמת שיהיה יותר שפע זו תוצאה שממילא באה, זה לא עצם הדבר.

        אהבתי

כתיבת תגובה