פחד כתיבה

יש בי לאחרונה פחד כתיבה. יש ניסוח שבא והולך אצלי לאחרונה: כתיבה היא דבר שבנצח. אני פתאום מבין את חסידי קוצק או את תלמידי בריסק שלא העלו על הכתב את חידושיהם.  לדברים כתובים אין פנים, אין להם זמן ומקום, מילים כתובות הן חפצים, כמו עצים ואבנים, זה גם מה שגורם להם להישמע כל כך דרמטיות, …

מודעות פרסומת

אל תייעד אותי

שוב חושב על המונח "ייעוד". גורל. זוג משמיים. אמנם ויתרנו על האידאלים הגדולים, אבל עדיין משהו בלב רוצה להאמין שיש פתרון, אפילו חלקי, לחידת הגדולה והסבוכה הזו שאנו קוראים חיים. אז יש עבודה שנועדתי אליה. אשה שנועדתי אליה. הייעוד הוא קריטריון עוקף-בג"ץ לבחון את הדברים, בכוחו מצליח הוא לנסוך ביטחון מיסטי שכזה על הדברים. הרומן …

בינה מלאכותית

תפסיקו להגיד טבעי. בבקשה תפסיקו להשתמש במונח הזה כטיעון בויכוח, כתיאור נפשי, כהצדקה מוסרית. מהו הטבעי בכלל. בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, ומאז ועד היום, כל מה שקורה הוא טבעי. הנפרדות טבעית, האחדות טבעית, טבעי לגנוב מהמכלת וטבעי לתת צדקה, טבעי לרצוח וטבעי ללדת, החקלאות ביודפת טבעית אבל גם מגדלי עזריאלי טבעיים לגמרי. …

היא כאן

היא כאן. שולטת בכל, עוברת בהבלי הפה שלנו, במבטים האדישים, בשלוליות בצדי הכביש, בצפצופי המגנומטר, בחלונות הראווה. הזרות. קשה ואפורה כמו ברזל ממשי מאד. הזרות מנצחת, מנגנת עלינו, התחושה העמוקה הזו שאנחנו לבד בעולם, שהאדמה תחת הרגליים היא אי קטן מאד שאנחנו משחקים עליו הישרדות ולכן לא כדאי להיקשר יותר מדי. לא לחייך סתם, לא …