יהדות לא רדיקלית – חלק א'

(בתמונה, ויכוח הרמב"ן כפי שהוא מוצג בבית התפוצות)

אם היו שואלים אותי מה סוד ההצלחה של ברסלב, הייתי עונה שמלבד עוד אלף דברים אחרים (שוודאי גם הם לא שלמים, כי מי באמת יכול להסביר למה קורים דברים בעולם הזה), התשובה היא שרבות מתורותיה מושתתות על קונפליקט בלתי פוסק, בעיקר בענייני תאוות המין והוצאת זרע לבטלה. האם לשמור שבת היום זה אתגר? לרוב האנשים שנולדו והורגלו לכך, לא ממש. האם להניח תפילין זאת "התמודדות"? תעשו לי טובה. לא באתי לספר לכם את הוורט הידוע של המחנך הממוצע בדבר "לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם את העריות וכדומה" זה ממש לא מעניין אותי. מה שאני לומד מכאן הוא על עוצמת המשיכה שבקונפליקט.

למה התמודדות כל כך מושכת? יש בה חיים, יש בה תנועה. כמו האש בשיר המפורסם של זלדה. וככל שהיא חזקה יותר ותדירה יותר, דוגמת ברסלב, היא מושכת עוד יותר. דתיות רגילה, זו שכבר די קל לקיים, נתפסת די משעממת, אוסף של שרכים מאחורי הקרב האמתי.

אבל מדובר רק בקצה הקרחון. מבלי ששמתי לב, הבנתי כיצד גדלתי בעולם מחשבתי שלם שמתאמץ להסביר מדוע "היהדות" היא האנטיתזה התרבותית. חפשו בעצמכם – למן הפסקאות הנידחות ביותר ב"לאמונת עתנו", ועד להרצאות של אוריה מבורך, תמיד תתואר איזו מלחמת תרבות. בני האור מול בני החושך. רעם התותחים היהודי שתפקידם לנטרל את גדודי "תרבות המערב" יהיו באיזה לבוש שיהיו. אפילו הרב זקס, נינוחות והקשבה, קרא לאחד הספרים שלו "רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו", ואני לא צריך לקרוא את הספר כדי להוכיח את הטענה שלי. אם נקפוץ עכשיו לסמינריון אקראי של בני עקיבא או לישיבת תיכונית ברמת אביב או במעלה חזקיהו, נשמע שם דברים דומים. הפרוטוקולים של ליגת הקיסוס, שם יושבים וחורשים עלינו מזימות.

באופן נדיר יחסית, התפיסה הזו משיקה ישירות לגישה פופולרית במדעי היהדות, שם זו הרוח חיה אצל הרבה מן החוקרים. יסבירו כמעשה של פולמוס את סיפורי התורה, (כנגד הסיפורים השומריים, החוק הבבלי, התרבות הכנענית), את חז"ל (התנאים – כנגד הצדוקים, האיסיים, השומרונים וכו', האמוראים – כנגד הנוצרים), וכן הלאה עד סוף כל הדורות. בדיוק לאחרונה קראתי מאמר של חוקר דגול, יעקב גרטנר, על הטעם של מנהג אמירת פרקי אבות בשבת בין מנחה לערבית. הטעם שניתן אז למנהג הזה קשור באמונה שיום פטירתו של משה רבינו הוא בשבת (כך גם מוסברת אמירת "צדקתך") ו"בתי מדרש בטלין". עוד לפני שקראתי את המאמר יכולתי לנחש את סופו, שהרי ודאי שהמסקנה הסופית תהיה (תופים…) – נגד הקראים! לא השתכנעתי. נכון, הגאונים פעלו נגד הקראים, אך האם מעתה נסביר כל מנהג שצמח בימיהם כמעשה התנגדות?

אתם יכולים לצטט לי פסוקים כמו "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו" ואת שלל האיסורים שהגיעו אחר כך. גם אני מכיר את הציוויים להשמיד כל זכר של עבודת אלילים, ואת הרמב"ם שמסביר שכל עבודת הקורבנות באה להמתיק את הגלולה המרה של הרצון לעבוד עבודה זרה. הטענה שלי היא לא שהפולמוס לא קיים, אלא שהוא אמצעי ולא עיקרון. הדבר היחיד שאולי מזכיר את הלך הרוח הזה הוא "חוקות הגויים", אבל על חוקות הגויים אי אפשר לחוקק חוקה.

מעבר לוויכוח על המקורות, שגם הוא חשוב בעיני, כשאני מתבונן בגישה הזו ברצינות, אני מבין שהיא שומטת כל קרקע מוצקה מתחת לרגליים, שכן פולמוס הוא לעולם רק תגובה למשהו אחר, משהו קיים ואמתי. אם נחזור לאש של זלדה, חיי האש תלויים בחומרי בערה. מה יש לה בכלל משל עצמה, אם הדבר היחיד שעליו היא עומדת הוא ההתנגדות לאחר? האם הגאונים אמרו אי פעם משהו משל עצמם, או שכל הבל פיהם היה תריס מפני הקראות?

ביסוס החיים היהודיים על התנגדות קשה עוד יותר במישור הרגשי. כשאנחנו מציירים את העולם בקווים כל כך כוללים, "התורה VS המערב" ההתמודדות הופכת בלתי פוסקת, הרבה יותר מסתם "מלחמת היצר" (שגם עליה יש לדון). אני יודע גם שאף אחד לא חי ככה באמת – אף אחד לא תופס את כל התורה כמעשה התנגדות תרבותי, ואף אחד לא תופס את כל מה שמשויך לתרבות המערב So Called כעניין שנוגד את ערכיו. אבל ההצגה האידאולוגית הזו יוצרת רשמים בנפש.

*

למה כל זה קורה? אם אני שוב נכנס להשערה היסטורית מני רבות, בעולם שבו לקיים מצוות זאת רק אחת מהאפשרויות, שבו סיפורי התורה לא "עוברים חלק" כאמת היסטורית, אנשים מחפשים משהו אחר שימשוך אותם. אם אנחנו ממשיכים לחיות בדרך חיים שונה ומיושנת, אנחנו צריכים להסביר לעצמנו היטב מדוע, וכאן נכנסת אופנת ההתנגדות שהיא בעיני על גבול האבסורד – הישן הוא הוא המגניב, הוא הרדיקלי. באותות ובכתבי לאקאן נוכיח שהיהודי הוא אם הפרוגרסיביות שבעולם. זהו הכשל הגדול של הברוש בשיר, אתו אנחנו כל כך אוהבים להזדהות – הברוש אמנם נראה כמו עץ וצומח כמו עץ, אבל אין לו שום דבר "עצי" לומר לי. כל מה שהוא רוצה לומר זה "גם אני מלא טירוף ורוחניות ודמיון, הנה תראו, גם אני אש." הברוש הוא בסך כל הינדיק.

מה אני מציע? אני לא לגמרי יודע. בחודש האחרון אני עוסק בתרגום מאמר די מוכר שכתב פרופסור חיים סולובייצ'יק, "Rupture and Reconstruction". בתמצות, המאמר הוא קינה על העולם הדתי שאבד מן העולם במצולות ההגירה והשואה, עולם שבו פשוט המשכנו לעשות מה שעשו אבותינו כי זאת הייתה המסורת, וזהו. גם משה קופל (יו"ר פורום קהלת) כתב דברים דומים בעבר. היסוד שאני לומד מהם הוא האהבה למסורת המעשית, מה שקיים רק במעט אצלי ואצל אחרים מבני דורי. זוהי אהבה וכבוד לדברים מפני שהם שלנו. אבל ברור לנו שזה לא מספיק, שהרבה מאיתנו מחפשים יותר מזה במה שאמור להיות דבר אלוהים. אבל כאן אני מרגיש שאני נכנס לערפל, "כאן יש דרקונים", עומד שלט דמיוני בקצה מפת המחשבות שלי.

7 תגובות בנושא “יהדות לא רדיקלית – חלק א'”

  1. פוסט מעולה. מעניין אם יש אפשרות שלישית – משהו שהוא מלא להט ותוכן (לא רק להמשיך לעשות את מה שעשו אבותינו), אבל שלא חייב להיות לעומתי. כלומר יהדות של אש שלא ניזונה דווקא מקונפליקט עם משהו אחר.
    כחובב סופים טובים אני רוצה לומר שכן, אבל באמת קשה לי לשרטט קווים לדמותה. אין מה להגיד, קונפליקטים זה כיף גדול.

    Liked by 1 person

  2. מחשבה חשובה ומעניינת
    כשקראתי היו לי שלושה ציורים שונים בראש על מה שתארת כרדיקליות

    היתה לי כלבה שכל הזמן עמדה ליד הגדר של החצר ונבחה. כי היא היתה אחוזת פחד. כל מה שזז נתפש כיכול להכנס לטריטוריה ולקחת.
    יהדות זה סוג של בית, היימישע, יש לנו קצב חיים ואורח חיים, קודים של התנהגות. זו קבוצת אנשים שהנחות היסוד שלהם משותפות לכולם וידועות לכולם. אם לקחתי טרמפ מישהו זר שחובש כיפה כמו שלי, אני כבר יודע את רוב הדעות והגישות שלו לכל דבר, והשיחה מתחילה מהאמצע, כמו עם אח שלי, בוגרי אותו חינוך. מכירים את אותם רבנים. אותו אני לו חושש לקחת טרמפ. המשפחתיות הזו צריכה בית, גדרות, טריטוריה, שלא כל דבר זר יפלוש ויהרוס. וכל רוח נושבת כן נכנסת וכן הורסת, כל דבר חדש מגניב וגונב, החבר'ה נפוצים זה לפה וזה לשם, ואין שום דרך לעצור את זה. כולם נשא הרוח ונותרתי רק אנכי לבדי. זה מפחיד. וכשמפחדים על הטריטוריה ואין שום דבר שאפשר לעשות, נובחים על כל מי שעובר.

    יש לי בת מתבגרת, חריפה וחכמה ותוססת, היא כל הזמן חושבת, בונה בנייני מחשבה, והכל הוא כעימות עם דעות של מישהו, תחרות מי יותר חכם ומי יותר אמיתי. כי עוד אין לה משל עצמה. יש משהו ילדותי בדעות הדתיות, מכל המגזרים. משהו פשטני מאוד. זה עולם מחשבתי שבנוי על שחור-לבן, שנבנה בגיל מאוד צעיר ושלא התפתח, אין מורכבות ואין עומק, מפחדים מזה. אין את הבדידות והנואשות הקיומית של מי שעומד לבדו מול העולם, שלא מובן מאליו שיש לו איזשהי נקודת מוצא והסתכלות שמשותפת עם מישהו אחר. שיודע מה זה חושך. מה שגורם להיות עמוק ומורכב ומבוגר ועצמאי. כמו שכתבתי מקודם, גדלים בקבוצה תומכת, לכולם אותן דעות-יסוד, אני חושב כמו כולם ויודע מראש שאני בתוך החבר'ה שלי. זה מאוד נעים ובטוח אבל משאיר אותי נער. וכדי להיות חושב עלי להיות עסוק במלחמה נגד דעות של אחרים.

    אם יש מישהו שהוא מאוד עמוק ואותנטי ומקורי ולא הולך לפי דעות אחרים והתנהגות העדר, הוא יהיה בקונפליקטים עם הסביבה, לא בגללו אלא בגללם. קשה לסביבה לקבל מישהו שונה, במיוחד אם הוא בטוח בעצמו, רגוע בתוך האמת שלו, ובגויים לא יתחשב. מישהו כזה עושה מהפכות אצל מה שסובב אותו, בלי שהוא מצידו יפנה החוצה. האחרים רואים משהו שונה מהם, שניכר שיש בו עומק ואמת, וזה גורם להם לשאול על עצמם. הם יכולים לבוא וללמוד או לזרוק אבנים כי זה מטריד, תובעני. בעקרון יש ביהדות גם צד כזה לטעמי. לכן היא מעניינת אותי ואני עוסק בה.

    את כל אלה שמעתי בדיבור שלך על רדיקליות.

    אהבתי

  3. יפהפה! תודה.
    לעניות דעתי ניתן לעיין מלבד המקורות שהבאת ב'לפרקים' של השרידי אש, גם שם יש את המונח 'דתיות' כמשהו שחייב להיות חי.

    אהבתי

  4. לטעמי, העולם נברא רק באמת "השוואתית". אין "דרך האמת" שאינו תחליף לדרך אחרת. סיפר לי פעם חבר שהשתתף בקורס של מאבטחי טיסה. מדובר בקורס מפרך ויוקרתי. אין לך דרך לדעת "כמה אתה שווה" כי אין ציוני ביניים וכשיטה לעולם לא נותנים לך "היזונים". או שאתה שם או שאתה עף והדרך היחידה שלך לדעת מה את שווה ומה לנסות להשתפר היא לנסות להבין למה מישהו סולק. נדמה לי שעולמנו בסופו של דבר כך נברא. כדי לדעת מה טוב, את חייב להסתכל מסביב ולראות מה רע. זה לא אומר שאתה לא צריך לבנות את "הדרך שלך", אבל דרכך תמיד תהיה מושפעת מההשוואה שלך לסביבה. כך גם השורש "צדק" לטעמי במקרא הוא ביטוי למשהו שמבטא ראי של משהו פחות טוב. להיות "צודק" זה לא אומר לעשות את "הדבר הנכון" אלא לעשות משהו אחר ממשהו שמישהו עשה פחות טוב (או גרוע).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s